אדמה
שמתפוררת תחת רגליה
בוץ קר
שמתמוסס בין ידיה
מבט קפוא וראש מושפל
דמעות בעיניה
עוד דרך ארוכה לפניה

אין שומע
אין יודע
בשקט היא לאטה פוסעת

עכשיו או לעולם לא
אין מוצא
היא יודעת

אל תעלת המוות והאבדון
עלול להיכנס עוד קצין
כולם עבדיו
והוא נוהג כאדון
גיצי אש רושפים מעיניו
מבט חודר של כעס, שנאה וזדון

מה שיהיה ומה שכבר עבר
ללא עתיד וללא עבר
דמעות שלא נמחות
ממשיכות עד לצוואר
הכאב שהוא יגרום
וכל האהבה שקבר

שוב היא נזכרת באותו טבח
עולים הזכרונות
של אותו רצח
נסחפת במגע הנשיקה על המצח
את מגעה של אמא תנצור בלבה לנצח

שתיקה קצרה
שוב היא נעצרה
על משפחתה שאיננה עוד הצרה
כעת היא תברח
וכל ספק הסירה

נשארה יחידה
לעדות אבודה
נותרה לבדה
ואין עוצר בעדה

ברגליים קלות
ולב כבד
עוברת את מסילות הברזל

אינספור קולות
מוחה בקדחתנות עובד
הגיע הזמן
אך הזמן אוזל