|
אני נזכר עכשיו
הייתי בערך בן 17
ובאתי לבקר את אמא שלי
כבר אז לא גרתי איתה
ונשברו לה כמה שינייים קדמיות
אלה לא היו השיניים שלה
כל הפה שלה היה מורכב מכתרים
כי לא צחצחה שיניים בתור ילדה מרוקאית
במעברה
ואני זוכר אותה כורעת מולי
על הברכיים
ובוכה
אני רק מלמלתי שיהיה בסדר וניסיתי לברר אם יש רופא
שיוכל לקבל אותה בדחיפות
כמה שנים אחר כך
ביום ההולדת שלי
היא סיפרה לי שפעם
שאבא שלי שבר לה שתי שיניים בבוקס
ואני בכיתי ואחר כך
כשהלכתי הביתה
שאלתי את עצמי
איזו מין מתנת יום הולדת זאת
ושנאתי אותו כל כך
והנה עכשיו
לפני כמה דקות
כשצחצחתי שיניים
במקלחת
כשהסתכלתי על עצמי מצחצח
עצמתי עיניים
וכשפקחתי אותן
אמא שלי ניבטה אלי מהמראה
עם כמה שיניים שבורות
ולא יכולתי שלא לשאול
אותה
בקול
אם היא בכתה אז כי נזכרה במה שאבא שלי
עשה לה
כי הרי אני נזכר בה
ובשיניים החסרות שלה
בזמן האחרון
די הרבה
המשכתי לצחצח שינים
עם אמא שלי במראה
כש Government Commissions
של Mogwai
מתנגן ברקע
הדמעות באו לבד
אפילו לא התאמצתי
רק נגעתי לעצמי בשיניים
הקדמיות
בודק שהן כולן שם
רוב הגברים
הופכים לכלבלבים
כשהם מוקפים על ידי
האישה שלהם
מכל כיוון
יש לי חבר
שפעם היה
איש מצחיק וקליל
והיום הוא גור כלבים
תחת רגליה
של אישה עשירה
היא משחקת לו עם הנפש
והוא כמו גוש חימר
משתנה ומתעוות
ומתאים את עצמו
למבנה הנפשי הקלוקל שלה
עמוק בפנים הוא יודע את זה
ואולי הוא אפילו מת מפחד
אבל כנראה שגם טוב לו ככה
אחרת איך תסביר את ההתרפסות
והכניעה
הם יושבים שניהם על הספה
והיא רומזת לו בעדינות שהיא
רוצה למתוח רגליים
כשהוא כבר קם
היא פולטת
"תודה לאל" ומשתרעת
כולנו צוחקים מזה
אבל אני רואה לו בעיניים
שהוא נפגע
בדרך הביתה
אני מספר לו עלייך
ובפנים אני חושב לעצמי
"רק שלא אהיה כלבלב
רק שלא אהיה כלבלב"
בלילה חלמתי
ש5 נערות תיכון רוסיות
דפקו לי על הדלת
וכשלא עניתי
הן נכנסו בכוח
למרות שהתנגדתי
הן לבשו תחתונים קטנים
וחולצות בית ספר כחולות עם כפתורים
כמו שהיתה לי פעם
הן היו יחפות
והיה להן מבט רעב בעיניים
הן קשרו אותי למיטה
ושיחקו איתי משחקי טיזינג
במשך שעתיים
בסופו של דבר
הן התיישבו לי על הפנים
אחת אחרי השנייה
ונתנו לי להריח את החיים
נודפים מהן
כמו הגבינות הבשלות
שמוכרים כאן
בסופר הרוסי
אני זוכר ששולי חולצות בית הספר
רפרפו לי על הלחיים ליד האף
ושיכולתי להריח
את ריח אבקת הכביסה
נמהל בריח המיצים שלהן
אני מנסה לכתוב פרוסט
אבל קצת שונה
ביום שעאטף היתה אמורה להשתחרר
הודיעו לה שהיא
עצורה לשישה חודשים נוספים
ואני רציתי
לקחת רובה ולהרוג אותם
|
|
|
במשך החיים
מבזבזים כסף כדי
להעביר זמן,
בסוף, מבזבזים
עוד המון כסף
כדי שהזמן לא
יעבור.
גם את זה סבא
אמר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.