|
ראינו את השמש מדממת על פאריז
צרחנו צרחה מחרישת אוזניים
והתיישבנו על הספסל.
לוכד אני את מבטך, ואת משפילה מבט כשאני
מעביר יד בשיערך הזהוב ונושק לו קלות.
אני לוחש לך מילים יפות באוזן ואת
מסמיקה וכשהאדום שבשמיים ייפול
על הכחול של הים
את תהיי שלי. |
|
|
אחרי שנפל
הבניין הראשון
מהתאומים, תהינו
איך יקראו
לבניין הנותר?
התאום? היתום?
עכשיו...
נו טוב, דאגה
אחת פחות
(ביסלי) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.