ארץ

ארץ אוכלת יושביה
אדמת מלחמה
אותך אוהב
לך אקריב את גופי
עד כאב, עד מוות
הכל כדי לחיות בך, אהובתי
אדמה מקוללת
ארץ אהובה
מי אני כי תתני לי
להעניק לך אהבתי
כולי עפר ואפר
הכאב כה עז
ההקרבה היא עצומה
כולך קדושה
הכל ניתן לך
כי המשולש הקדוש
לא במהרה ינתק
עם, תורה וארץ
הקדושה מאכלת אחד
אך הארץ פורחת
העם גווע
האם היא מושקית מדמם?

געגוע

אם הכאב לא נגמר?
אם הסוף הוא מר ממר?
אם נמאס ואין מוצא?
מה אתה עושה אז עם הדמעה?
לומד לחיות,
לומד לקבור את הכאב
ולראות את הקבר
לומד להכיר את הבדידות
ולזכור את העדות
לא לשכוח, רק לזכור
בשביל להנציח, בשביל לשמור.

והשנאה בוערת
בקירבך אוכלת
על מה שעשו
לאחיך האהוב
ואתה התפללת
אך הוא חזר בארון
אז מה איתך, אלוהים?
מה יש?
טוב לך היאוש?
רק דורך על הכואבים?
ואתה מתגעגע
ואין מוצא
כי אחיך קבור
וכל שנותרה זו האדמה

שכול

ואם יש לך תלונה
את יודעת למי תפני
כי אנחנו לא הכתובת
אנחנו לא הפוקדים
אנחנו השליחים
ואלוהים הוא הקובע

אני יודע שזה כואב
אך את הטובים שלכם
אני רוצה איתי
אז אם יש לך כאב
אני מבין,
אבל אני שמח
וגם בני
אז צרחת ובכית
ואני שמעתי אך לא קיבלתי
לאבא מותר לומר לא
ואל תאשימי
כי אני מחליט ואני קובע
ולי יש זכות
ואני מצטער בשבילך
אבל אני רוצה אותו איתי
והכאב שלך הוא כאב של אימא
והרצון שלי הוא רצון של אבא
אז מה? למי נכנעים?
מה אני יודע?
לקחתי אותו איתי
ואת צריכה לכבד את רצוני
כי אני מחליט ואני קובע
ואני רוצה את הטובים איתי.