נובר בעבר, שם קל להיות
מתרפק על הזוג המאוהב בתמונות.
חוץ מהפרצופים הזהים והפסים בשיער הכול השתנה
פעם הוא היה "ממי", אותו אהבה.

מחנק בגרון מקשה על הנשימה
עיניים מזוגגות מטשטשות את הראיה
חושים מתכהים ככל שדברים מתבהרים
בוחרים לא להוציא מהארון את כל השלדים.  

מול עיניה העצובות הוא ניצב,
בחור בודד במערכת יחסים, מאוהב.
היא תעזוב אותו שוב, הוא כבר נעזב,
חמוש באמביציות להיטיב את המצב.

יודע שהיא איננה מזמן, אך מאוהב באהבה,
רומנטיקן שנאחז בעלי שלכת על האדמה.
היא יודעת שאין עוד כאלו בחורים,
כמו גיבור סרטים של שנות החמישים.

נגמר הסתיו שוב חם ונגמרו החגים ,
יושב על ספה מעור ונדבק כי זו תקופה שמזיעים.
חושב מחשבות על אותה בחורה ואותה מערכת יחסים,
ועכשיו היא מעזה לומר: "שהטובים תפוסים".