[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אגם ענקית
/
הגברת והכלבלב

אני נזכר עכשיו

הייתי בערך בן 17
ובאתי לבקר את אמא שלי
כבר אז לא גרתי איתה
ונשברו לה כמה שינייים קדמיות
אלה לא היו השיניים שלה
כל הפה שלה היה מורכב מכתרים
כי לא צחצחה שיניים בתור ילדה מרוקאית
במעברה
ואני זוכר אותה כורעת מולי
על הברכיים
ובוכה
אני רק מלמלתי שיהיה בסדר וניסיתי לברר אם יש רופא
שיוכל לקבל אותה בדחיפות

כמה שנים אחר כך
ביום ההולדת שלי
היא סיפרה לי שפעם
שאבא שלי שבר לה שתי שיניים בבוקס
ואני בכיתי ואחר כך
כשהלכתי הביתה
שאלתי את עצמי
איזו מין מתנת יום הולדת זאת
ושנאתי אותו כל כך

והנה עכשיו
לפני כמה דקות
כשצחצחתי שיניים
במקלחת
כשהסתכלתי על עצמי מצחצח
עצמתי עיניים
וכשפקחתי אותן
אמא שלי ניבטה אליי מהמראה
עם כמה שיניים שבורות
ולא יכולתי שלא לשאול
אותה
בקול
אם היא בכתה אז כי נזכרה במה שאבא שלי
עשה לה
כי הרי אני נזכר בה
ובשיניים החסרות שלה
בזמן האחרון
די הרבה

המשכתי לצחצח שינים
עם אמא שלי במראה
כש government commissions
של mogwai
מתנגן ברקע

הדמעות באו לבד
אפילו לא התאמצתי
רק נגעתי לעצמי בשיניים
הקדמיות
בודק שהן כולן שם





רוב הגברים
הופכים לכלבלבים
כשהם מוקפים על ידי
האישה שלהם
מכל כיוון

יש לי חבר
שפעם היה
איש מצחיק וקליל
והיום הוא גור כלבים
תחת רגליה
של אישה עשירה
היא משחקת לו עם הנפש
והוא כמו גוש חימר
משתנה ומתעוות
ומתאים את עצמו
למבנה הנפשי הקלוקל שלה

עמוק בפנים הוא יודע את זה
ואולי הוא אפילו מת מפחד
אבל כנראה שגם טוב לו ככה
אחרת איך תסביר את ההתרפסות
והכניעה

הם יושבים שניהם על הספה
והיא רומזת לו בעדינות שהיא
רוצה למתוח רגליים
כשהוא כבר קם
היא פולטת
"תודה לאל" ומשתרעת
כולנו צוחקים מזה
אבל אני רואה לו בעיניים
שהוא נפגע

בדרך הביתה
אני מספר לו עלייך
ובפנים אני חושב לעצמי
"רק שלא אהיה כלבלב
רק שלא אהיה כלבלב"





בלילה חלמתי
ש5 נערות תיכון רוסיות
דפקו לי על הדלת
וכשלא עניתי
הן נכנסו בכוח
למרות שהתנגדתי

הן לבשו תחתונים קטנים
וחולצות בית ספר כחולות עם כפתורים
כמו שהייתה לי פעם

הן היו יחפות
והיה להן מבט רעב בעיניים

הן קשרו אותי למיטה
ושיחקו איתי משחקי טיזינג
במשך שעתיים

בסופו של דבר
הן התיישבו לי על הפנים
אחת אחרי השנייה
ונתנו לי להריח את החיים
נודפים מהן
כמו הגבינות הבשלות
שמוכרים כאן
בסופר הרוסי

אני זוכר ששולי חולצות בית הספר
רפרפו לי על הלחיים ליד האף
ושיכולתי להריח
את ריח אבקת הכביסה
נמהל בריח המיצים שלהן





אני מנסה לכתוב פרוסט
אבל קצת שונה







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אני כתוב, משמע
אני קיים.







הסלוגן מדבר


תרומה לבמה




בבמה מאז 30/4/06 12:34
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אגם ענקית

© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה