מקס סיים את הכוס השלישית והמלצרית מיהרה להניח לפניו כוס חדשה
לפני שנתבקשה. היא חייכה אליו והביטה בסקרנות בחבילה הגדולה
והמהודרת שהייתה תקועה בין רגליו. "תודה מרלין" חייך מקס
למלצרית והנהן בראשו. כבר שתים עשרה, רגז לעצמו בעודו מביט
בשעון הקיר הגדול בפאב, כמה כבר אפשר לאחר? "מה יש לך שם?"
שאלה המלצרית בקולה הסדוק, שידע יותר מדי צער ואלכוהול. מקס
שתק לרגע, הביט בעיניה וחזר לשתות מן הכוס.
"מקס, זה בסדר, אף אחד לא מסתכל, אתה יכול לגלות לי כבר איך
אנחנו הולכים לעשות את זה. נו, מותק מה שמת שם?" היא התכופפה
אליו ונשקה למצחו. הוא מיד הרים את ראשו ובמבט רצחני אמר שאם
היא לא תשתוק עכשיו היא תהיה בצרות. היא התעלמה מהמשפט הזה
והמשיכה: "תגיד, מותק, עד מתי תחכה לג'ק? הוא כנראה תפס רגליים
קרות, טוב שיש לך אותי הא?" מקס שוב הסתכל על השעון בחוסר
סבלנות נוראי. מרילין התייאשה מחוסר תשומת הלב והחלה צועדת
לכיוון הקופה.
ג'ק בחור גבוה, חסון ומאוד בולט בנוכחותו, נכנס וצעד לכיוון
מקס. היא ראתה אותו והרגישה איך הבטן מתהפכת לה. מקס הסתובב
אליו וצעק, טוב שנזכרת להגיע. ג'ק התקרב לשולחן באיטיות
והתיישב. מרילין עקבה אחריהם בתשומת לב מטורפת. היא רצתה לשמוע
כל מילה. היא התקרבה. מקס הסתכל לוודא שהיא אינה קרובה מדי.
"חתיכת אפס, מה זה האיחור הזה?" מקס התאפק לא לומר יותר מזה.
ג'ק החזיר לו מבט חודר ואמר רק את זה: "בפעם הבאה שתעיז לדבר
אליי ככה לא תהיה חי, הבנת?" מקס התעלם, אתה לא מבין מה קורה?
מרילין כמעט פתחה את החבילה עם הסקרנות שלה, קולט? "תירגע,
הבנת? ומהר." ג'ק ענה למקס וקרץ למרילין שהשתדלה להיראות
עסוקה. מקס התעצב קצת, היה נראה שאולי אפילו רגשות חרטה
מחלחלים... אך מיד הוא התעשת כשנזכר מה הביא אותו ליום הזה, מה
גרם לו לרצות לחסל את האישה היחידה שאהב, במקום היחיד שהיא
אהבה.
"איפה הראש שלך בכלל יא עפיפון?" ג'ק קטע את מחשבותיו. כאן,
כאן. מקס ענה בשקט. מרילין המשיכה להיות קשובה, היא שמה לב
שמקס שונה מהרגיל, לא מרוכז במיוחד, לא דרוך. משהו אחר עובר
עליו חשבה.
מקס המשיך להיות טרוד ולא שקט, הוא לא ידע איך הוא מבצע את זה,
שני אנשים קרובים בחייו...
שקוע במחשבות, הוא לא שם לב שג'ק קם וצעד לכיוון מרילין
בחיוכים משותפים. מקס החל
משחזר את התקופה הכי רעה בחייו. הכל התחיל בערב ההוא של יום
נישואיהם הראשון כשהוא חזר הביתה עם פרחים, הדליק נרות, שם את
הפרחים באגרטל האהוב על מרילין, ערך את השולחן, שם את המוסיקה
האהובה על שניהם וחיכה לה...
הוא נרדם, היא הייתה במשמרת ערב בפאב החדש שנפתח לא מזמן והיה
של חבר טוב שלו. של ג'ק.
אחרי תנומה קצרה הוא התעורר. הוא התכוון להפתיע אותה כשתגיע.
פקעה סבלנותו והוא החליט ללכת לבקר אותה שם. מאושר מאווירת
הערב שהולך להיות לשניהם, הוא ירד במדרגות כשהוא מדלג מעליהן
בלי לשים לב. הפאב היה במרחק קצר מהדירה שבה התגוררו. הוא חשב
שאולי היה צריך להביא איתו את הפרחים ולהפתיע אותה שם מול
כולם, הוא ידע שהיא אהבה את הרגעים האלה. כשנזכר בהבעת פניה
הוא חייך לעצמו. כשהגיע, שם לב שהפאב היה ריק מאנשים ולא היה
אף אחד בכניסה. כאילו המקום נטוש. מקס קרא לג'ק, למרילין, אף
אחד לא ענה. הוא הלך למטבח, אין איש. הכל ערוך ומוכן לפני
סגירה. אז איפה הם לכל הרוחות? אפילו השומר בכניסה לא שם?
אומנם מאוחר אבל מה קורה כאן? אולי מרילין כבר בדרכה הביתה
ואני סתם מחכה כאן? חשב. הוא צעד לכיוון השירותים אולי ימצא
מישהו שם. כשהתקרב היה שקט עד לרגע ששמע את הצחוק שגרם לו
להתאהב בפעם הראשונה בחייו. הצחוק הזה פילח את ליבו. זה הצחוק
שלה. הוא שמע אותה נאנחת, נהנית. הוא שמע אותה לוחשת מילים
גסות באוזנו של מישהו. הוא שמע אותה בוגדת בו. הוא רצה להוציא
אותה משם ולהרוג אותה. הסקרנות הקטלנית הזו השאירה אותו שם.
הוא שמע את ג'ק החבר הכי טוב שלו, מענג את האישה היחידה שאהב
בחייו. חייו התרסקו. למרות שרגליו לא רצו לזוז הוא החל לרוץ
משם הביתה. הכי מהר שידעו רגליו. מקס הוא איש של כבוד, הוא רצה
נקמה. נקמה קשה בשניהם. הוא המשיך לחכות לה בבית לכבוד יום
הנישואים עד שיחשוב מה בדיוק הוא יעשה להרגיע את כבודו שאבד.
היא חזרה מאוחר. הוא חיכה על הספה, כשהיא נכנסה הוא חייך את
החיוך הכי מאולץ שיכל לחייך. היא נראתה כל כך חיה, מלאת חיים,
תוססת מחויכת והוא ידע שזה לא בגללו, או בגלל יום נישואיהם
ששכחה מקיומו לחלוטין. זה הרג אותו מבפנים. אך לא לעוד הרבה
זמן היא תחייך חשב לעצמו ונרגע קצת. הוא קם אליה חיבק אותה
והוביל אותה לשולחן. היא נעצרה, התרגשה ובכתה משמחה. הוא החזיק
בה ורצה לחנוק אותה אך חיבק אותה במקום. אחרי שיחה קצרה מילות
תודה והתרגשות מצידה, הוא הוביל אותה לחדר השינה, הוא רצה
לעשות את זה אכזרי, פראי ולא בעדינות כמו שתמיד נגע בה. הוא
כבר לא ראה בה את האישה המתוקה, העדינה שלו. היא הייתה טמאה
בשבילו, מלוכלכת, לא ראויה. היא לא גילתה התנגדות לסקס נוסף מה
שעוד יותר הרס אותו, איך היא עוברת ממנו אליי. הרומן הזה לא
חדש. הוא חשב. הוא זרק אותה על המיטה, היא הייתה מגורה וסקסית
כמו שלא ראה אותה אף פעם. היא שאלה אותו מה קרה לו שהוא כזה
פראי והוא ענה שבא לו לחרוג ולגוון קצת... הוא הפשיט אותה
בפראות, ליטף לה את הפנים והמבט שהיה לו, כבר לא היה אותו מבט
של אהבה אליה. הוא בז לה, הוא ריחם עליה כי גורלה נחרץ. היא
נגעה בו, הפשיטה אותו בפראות והתנהגה אליו כמו אישה אחרת
עכשיו. הוא הבין מאיפה זה בא. ג'ק היה ידוע בכוחניות שהשתמש עם
נשים ועכשיו זה היה עם אשתו, מי היה מאמין, חשב. כשהוא שוכב
עירום, מסתכל עליה זזה, שלמה עם גופה, אוהבת את עצמה, הוא תפס
אותה, שכב מעליה בחוסר שקט ונכנס אליה בטירוף.
מאז הוא מתכנן את סוף חייה, סוף חייו של ג'ק. היום הזה הגיע
והוא כאן בפאב, עם ג'ק שחושב שהם הולכים לשדוד בנק ועם מרילין
שחושבת שמקס לא יודע כלום על הקשר עם ג'ק וסתם רוצה לעשות כסף
קל. היא חשבה שהיא חלק מהתוכנית. מקס קם, הוא ידע שהגיע הרגע.
בחבילה המהודרת הייתה פצצה מתוכננת לשעה מדויקת. כשאין אנשים
בפאב כמו כל יום בדיוק. מקס עקב אחרי ההתנהלות של המקום כל
החודשיים האחרונים. הוא צעד לשירותים וסימן למרילין לבוא אחריו
ושם לב שג'ק עדיין עומד לידה. הוא רצה לחוות סקס איתה בפעם
האחרונה. היא צעדה בהיסוס לכיוון שלו. הוא חיכה לה עירום הוא
רצה להרגיש איך זה ולעשות את זה דומה... הוא משך אותה אליו היא
הייתה המומה ללא ספק. "מה עובר עליך, מקס?" היא שאלה בחשש
מסוים. כל הקטע בשירותים היה מוזר לה והזכיר קטע אחר
לחלוטין... ג'ק חיכה בחוסר סבלנות נוראי. הפצצה כוונה לשעה
מדויקת, מקס לקח הכל בחשבון.
הוא חשב שהוא עומד בזמנים, ירדו לו דמעות תוך כדי כשהוא מבין
שהוא נפרד ממנה לתמיד. היא לא שמה לב היא פשוט נהנתה כל כך.
מקס שלה הפך לגבר שהיה בפנטזיות שלה או בבגידה שלה... השעון
צלצל זה היה הזמן שלו לסיים, להתלבש ולברוח. הוא לא יכל לעשות
את זה עדיין. עוד כמה דקות חלפו להן בתשוקה עזה. ג'ק התקרב
ושמע אותם נהנים כל כך עד שהתפוצץ מקנאה. למה הוא עושה את זה?
חשב. הצלצול השני של השעון בישר על דקה לפני הפיצוץ. לזה מקס
היה חייב להתייחס. הוא ידע שחצי דקה תיקח לו לצאת. מרילין תפסה
בו ולא הבינה לאן הוא רץ. מקס לא אמר מילה, הוא לא הספיק
להתלבש, הוא רץ החוצה, ג'ק עמד שם במבט של קנאה ומקס ירק לו
בפרצוף. לפני שג'ק הבין, מרילין יצאה חצי עירומה בעצמה ורצה
אחרי מקס. ג'ק תפס אותה. מקס ידע שג'ק לא ייתן לה לרוץ אחריו.
היא צרחה, מקס לא הסתכל לאחור. רעש הפיצוץ היה מחריש אוזניים.
כך הם האנשים של כבוד. הם יהרגו את היקר להם מכל אם פגעו
בכבודם.
מקס רץ מתנשף בכל כוחו בשולי הכביש המהיר. החום היה כמעט בלתי
נסבל. הוא לא לבש דבר לגופו וכפות רגליו היחפות התעלמו לחלוטין
מן האבנים הקטנות והאספלט הלוהט. נהגים נדהמים צפרו לו בחולפם
במהירות בכביש, אבל נדמה שמקס לא שם לב לזה בכלל. הוא המשיך
לרוץ. הוא חייב.