|
http://stage.co.il/Stories/585392
[חרוזת שקרים לבנים:]
אוח, איך
הייתי שולחת
יד-ענקים זדונה ובוטחת
יד מתבדחת, שמה לאל
את דרכך הרוצחת
לכתוב שירים, אותיות קין
על מצחי זרים.
ידיי אוזלות מתוך ארובתן
טיפין טיפין, טיפות
שונקות בתוך מרזב
הד רעפים, קווים
ואסקופות, תווים
מזוייפים נוזלים
לתוך בשר רקוב, פצעיו:
קרביים חלולים מאד
ושבע שנות רעב.
|
|
|
מעשה בארבעה
שהלכו בפרדס
כ"ץ, בדרך לבני
ברק.
אחד נדקר, אחד
נגמר, אחד נבצר
ורק לאלישע לא
נשאר. מה עשה?
קיצץ בנטיעות.
רבותינו, הגיע
זמן קריאת
געוואלד לאומית! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.