|
http://stage.co.il/Stories/585392
[חרוזת שקרים לבנים:]
אוח, איך
הייתי שולחת
יד-ענקים זדונה ובוטחת
יד מתבדחת, שמה לאל
את דרכך הרוצחת
לכתוב שירים, אותיות קין
על מצחי זרים.
ידיי אוזלות מתוך ארובתן
טיפין טיפין, טיפות
שונקות בתוך מרזב
הד רעפים, קווים
ואסקופות, תווים
מזוייפים נוזלים
לתוך בשר רקוב, פצעיו:
קרביים חלולים מאד
ושבע שנות רעב.
|
|
|
אנשים, אתם
מגניבים לאללה.
כל אחד פה
מתבוסס במגניבות
שלו ויותר מגניב
מהשני.
זה מעייף להיות
מגניב. מעייף
לאללה.
(נוי-נוי בועטת
במוסכמות הסלוגן
והולכת לישון.) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.