משהו שנכתב בעבודה, כשחבר שלי לשעבר עלה לי בראש.
כואב? לא יודעת... חוסר? האמת, לא משהו.
אלו הרגשות שבי שבוע אחרי הפרידה.
בין דפי ההזמנות של הפנקס בעבודתי אני כותבת את מחשבותי.
מעין יומן קטן.
חושבת עליו? אשקר אם אגיד שלא. אבל בכל זאת, אי נוכחותו איננה
מציקה לי כמו עם קודמיו. אולי, מידי פעם, כשאני חושבת על
הפרידה עובר בי זרם קטן של רגשות עצובות. אך חיש הוא חולף
בעודי ממהרת ללקוח הבא. לא אשקר ואומר שהיומיים הראשונים היו
קשים מאוד. הבכי בא כשם שהלך והרגשת הבדידות עטפה אותי מכל
כיוון כאשר שכבתי במיטתי, בהיתי במסך הטלויזיה וחשבתי על מה
שהיה ומה הלאה.
אך החיים נמשכים. זאת למדתי לא מכבר הן מפרידות קודמות והן
ממשברים אחרים שעברתי בחיי.
והאנשים באים, והאנשים הולכים ועלי לשים לב לכולם, לברך לשלום,
להיפרד.
ובין לבין הוא שוב קופץ לראשי, אך אני דוחפת אותו משם וממשיכה
הלאה, ורק בלילה לפני הירדמי הוא בא שוב אל ראשי, והפעם אין
בכוחי לדחות את מחשבותי עליו. ובמוחי אני כבר יודעת שלוודאי
הוא כבר בזרועות אחרת, אך ליבי איננו נצבט. הרי גם אני יכולתי
להיות כבר בזרועות הרבה אחרים, אך אינני רוצה בכך. טוב לי עם
עצמי, להיות חופשייה, להשקיע עוד מאמץ בעבודתי. לחסוך לטיול עם
חברי שכה רציתי. הן אין בי כל רע ואני יודעת זאת. הפירגון שלי
לעצמי הוא גבוהה ואינני מתביישת בכך. אני יודעת שאני יפה,
חרוצה, חברותית ואוהבת. לעיתים רוח שטות משתלטת עלי ולעיתים
רצינות, אך זוהי דרכו של אדם. בעבודתי מעריכים אותי ויודעים
שאינני עצלנית. אמנם לפעמים לא בא לעבוד, אך אין ברירה. אני
נותנת להם הרבה משעותי והם מתחשבים בי ככל שיוכלו. אינני
מתלוננת על יחסם אלי. בזמן הפרידה הרי קיבלתי 3 ימים חופשיים
לעצמי. אלוהים הוא עדי שהייתי זקוקה להם. 3 ימים שבהם לא עשיתי
הרבה מלבד לחשוב אל מול המחשב. ובמחשב, בעודי משחקת, שמתי לב
למשהו. אני בונה לי עולם עם אנשים וחיים שהייתי רוצה שיראו גם
אצלי. אין פרידות או גירושים כמו הורי. יש אהבה, ילדים
ולימודים. אולי מדי פעם ברוח השטות יש בגידה או היריון מחוץ
לנישואים, אך זהו משהו שטותי שאני מתקנת מהר ע"י נישואים או
דרך אחרת. כן, זהו עולם מושלם, שלי אף פעם לא היה ולעולם לא
יהיה, לא לי ולא לאף אחד אחר. אך עדיין החיים ממשיכים, בשלמותם
או לא.
והנה אני מרגישה שתמו דבריי, ואין בי יותר מכל מה שהעליתי על
זה הדף. ולכן כל מה שנותר לי זה לסיים את הדף ולהניח את עטי. |
