אני לא מבינה למה היא כל כך שונה.
לא רוצה שום דבר.
יש לה רק אותך, יותר מזה היא לא צריכה,
לא מחייכת אף פעם.
כל זאת ידוע, אדם די רגוע, משלבת יד, הולכת לאיבוד.
היא לא מחליטה, אתה בוחר זאת בשבילה,
היא רק רוצה לתפוס מונית.
ובנסיעה, מתנפצת הבועה, היא מבינה שהיא לבד.
יש לה רק אותך, גם חבר גם משפחה, היא לא זוכרת אף אחד.
כמו פרפר שביר, מסתובבת לה בעיר, הדמעות זולגות עכשיו.
היא שוב מכניסה את העצב אל ראשה, הוא עדיין מאוהב.
היא לא מבינה למה היא כל כך שונה, הרי יש לה אותך.
היא לא רוצה יותר, לבדה להסתפר, היא רוצה למספרה.
היא צבעה לבלונד, אולי תוכל קצת לבלות, לא רוצה להיות שפחה.
אין לה אף אחד, הגדר והיא לבד.
לא רוצה להיות שלך. |