העיניים רואות את האנוש
הדחף לשעוט קדימה
הראש המאזן והשכל הלוגי הישר, אבל,
העיניים יורדות למטה .
הלב דופק הרגל מרקדת בחוסר סבלנות.
הוא ממשיך למשוך קדימה
הוא,
השורף,
עם הכובע השחור והחיוך הפתלתל,
דומה לג'וקר כזה שלובש טוקסידו לבנה,
אוהב בלק ג'ק ופוקר.
בעיניים נוצצות מכווץ אישוניו, מרים כובעו ומרקיד את הקיסם
בפיו
קורא לי.
קוביה אדומה ועליה נקודות לבנות , כחיפושית משה רבינו רק ששם
הן שחורות.
הרגל דופקת את הרצפה שוב ורעש מרגיז כבר מחלחל לראשי
היא כבר בעלת חיים משלה
- ממשיכה - אני לוקחת נשימה ועוצמת עיניים, מנסה, לנצח במשחק
הפוקר הזה,
למרות שאת החוקים כאן אני מכירה אך הטקטיקה קצת תקועה
והאסטרטגיה דופקת אותי בשירותים ציבוריים.