לאנשים גדולים רואים את ההרגשות בעיניים.
אנשים גדולים לא מתפקעים מצחוק מטורף. אולי רק הפה שלהם מתעוות
קצת בזוויות ובמקרה הכי גרוע הם פולטים כמה הברות צחוק סוררות
שמנסות להשתיק את עצמן.
ורגשות האשם? עוברות גבולות של מרחב וזמן.

לאנשים גדולים צריך להיות מקצוע והרבה שכל.
אנשים גדולים צריכים תמיד לדאוג לאספקה של שמיכות מזהב. את
השמיכות הם שמים בכיסים וכשיש להם מינוס - אל תטעו! הם בכלל לא
שמחים! אבל לפחות הם יכולים להגיד לכולם שהם מסתדרים.
ככה זה אנשים גדולים...
הם לא יכולים להעביר ימים לבנים ארוכים בשלוות בדידות גדולה על
מרחב הנהר...
הם צריכים להרחיב, לפתוח חלונות
מהסוג שצופה אל עבר מיקרוסופט -
או לפחות לפקולטה להנדסת מכונות.

אנשים גדולים צריכים לתכנן את הזמן נכון.
אסור להם להשאר ערים כל הלילה ובסופו לראות את הזריחה, אסור
להם לתת לעצמם להתמכר למוזיקה או למה שהם אהבו לעשות לפני שהם
נהיו אנשים גדולים.
אסור להם לרקוד בגשם או להיבלע בעצמם ליום יומיים, או למשל,
לישון בין הבוקר לצהריים...
פשוט אסור להם - כי אז הם יהיו בדיליי מטורף והפקסים יהרגו
אותם, האימייל יצרח והבוס יגרום להם להתבוסס בבאסתם.

אנשים גדולים צריכים לשקול מילים. (אולי זה צריך להיות אפילו
כלל מספר אחת).
עליהם למלא את פיותיהם מים ולא לשכוח לשים פילטר (ואל תשאלו
אותי אם הם זוכרים להחליף כל חודשיים) והרי - מים שקטים חודרים
עמוק...
אסור לאנשים גדולים להגיד שטויות.
לפחות כל עוד יש "אנשים גדולים" אחרים בסביבה.
אנשים גדולים צריכים לדבר בשקט ולזכור כל יום על הבוקר לבלוע
גלולה נגד התרגשות נפוצה.
אם בכל זאת היא מופיעה - הם מוכרחים למעוך את הזחלים לפני שהם
הופכים לפרפרים, אחרת יכול להיות מאוד לא נעים וכולם יחשבו שהם
נורא לא מנומסים!
אסור להם לשבור קירות כי זה מרעיש ולא תמיד מותר להם להגיד מה
הם חושבים כי זה עלול לעורר מהומה -
ובכלל... בטוח שאיזה מישהו אחר גדול יחשוב שהם סוג של משהו
מטורלל.

מי שלא עומד בציפיות כנראה לא ממש איש גדול.

לאנשים גדולים אסור לבכות
לאנשים גדולים רואים את הכאב בעיניים

במקרים קיצוניים הם יכולים ללכת בחשאי, בשקט בשקט כשאף אחד לא
רואה וכולם ישנים, אל מישהו מיוחד וטוב נורא שמתמחה בסוג כזה
של אנשים.
הוא עוזר להם לפרוק את הטנדר.
- כמובן שהכל תמורת מזומנים...

בגלל זה אולי הם לא יודעים להקשיב
בגלל זה אולי הם לא יודעים בדיוק מה להשיב (?)

איזה מזל שאני לא מהאנשים הגדולים...
החיים שלהם נראים לי ממש מפחידים
ובכלל, אומרים שיש לי עיניים קטנות, אז נורא קשה לראות בהן
דברים של אנשים גדולים.

כשחושבים על זה... לא ראיתי הרבה געגועים בעיניים של אנשים
גדולים. הרוב עסוקים בזרימת החיים.
כנראה שזה אחד מהשלבים הראשונים..

אז בעצם... אצלי? מתחילים כבר לראות רק געגוע אולי.
געגוע...
לילדות, למילא
לים
לקטן שהולך


ונעלם.