כאשר פשטה השמועה כי בארץ "לא כלום", נמצא הסוד הגדול והנורא,

שמי שימצאו הוא האדם אשר יזכה במלוכה, התכנסו כל חכמי העיר
וטיכסו עצה, שאלו עצמם, כיצד נגיע? ובאיזו דרך נלך? כמה זמן
יארך
המסע לארץ הגדולה?
ובכלל חשב כל אחד לעצמו, האם נכון ורצוי שנלכה יחדיו? וכיצד
נזכה
כולנו במלוכה?, והרי חשב  לעצמו כל אחד מחכמי העיר, "אני ואני

בלבד הראוי לתהילה והמלוכה", ובכלל אמרו החכמים, מה הוא אותו
סוד, הסוד הנורא,הגדול? והיכן בדיוק הוא נמצא?
סיכמו והחליטו בני האצולה, חכמי העיר הנפלאים, כי למחרת עם נץ

החמה, יתכנסו שנית, עם צידה לדרך הקשה, לדרך הארוכה וייצאו
למסע, שבקצהו מחכה להם תהילת עולם.
חזרו החכמים לבתיהם אל בנות זוגם וילדיהם, והודיעו את ההודעה
החשובה, כי קרוב היום הנפלא, היום שבו יזכו בעושר ובתהילה.
למחרת היום השכם בבוקר רכובים על סוסיהם האצילים, יצאו
החכמים,
הגיבורים, כשהם מנופפים בידיהם לשלום לנשותיהם הדואגות,
והבטחה
בליבם לזכות ולהביא את התהילה, את המלוכה.
"יענקל הגמד", כך נהגו לכנות אותו, או "שוטה העיר", "הטיפש",
איש שאף אדם לא חפץ ביקרו. את יענקל לא צירפו כמובן למסעם
החשוב, וכך נותר המסכן לבדו בעיר הנפלאה.  נו טוב לא בדיוק
לבד, כי
עם ילדיהם ונשותיהם, של כ ל חכמי העיר.
ואילו החכמים : או, או, ישמור האלוהים, הסתובבו והסתובבו,
סביב
עצמם חגו, חלקם נאלצו לסחוב את סוסיהם האצילים והרעבים,
הקפואים
מהקור המקפיא,
אחרים נפלו שדודים בתלאות הדרך, הם, הם, החכמים שמיהרו
לארץ " לא כלום" כדי למצוא את הסוד הגדול שיזכה אותם בעושר,
ובתהילת עולם, שכחו לבדוק ולא ידעו היכן נמצאת ארץ זאת.
אולם " יענקל הגמד", כך הם נהגו לכנות אותו "שוטה
העיר", "הטיפש", הוא הוא, אשר דאג לנשים הבודדות והאומללות,
ולפרנסתן, אלה שבעליהן נטשו אותן.
יענקל עלה לגדולה ושמו הלך לפניו, וכשחזרו החכמים המושפלים,
הבודדים אשר שרדו את תלאות הדרך הקשה, ביקשו את חסדו  
של "האדון יעקב", כך הם קראו לו כשהודו לו על שהצילם מחרפת
הרעב,
והכתירו אותו למלך העיר.