בני והילה יושבים בבית קפה.

הילה: נו אז איך הסתדרתם עם המשטרה בסוף?
בני: בדרך היחידה שאפשר להתמודד עם אנשים שמאשימים אותך במשהו
שלא עשית.
הילה: הוכחתם את חפותכם?
בני: לא, האשמנו אותם בהטרדה מינית.
הילה: וזה עבד?
בני: הטרדה מינית תמיד עובדת, היום כל דבר זה הטרדה מינית.
החוקר נגע לנו ביד אז שלפתי את קלף ההטרדה.
הילה: אז איפה אספאל הזה עכשיו?
בני: הוא לקח את המעצר די קשה אני חושב. אני מקווה שהוא לא
יהיה מוזר פתאום.
הילה: כן, לראות אותו מוזר - זה יהיה מפתיע.

אספאל נכנס לבית הקפה עם רגליים מפוסקות בכאב ומתיישב על יד
הילה באיטיות ובכאב.

הילה: מה קרה לך?
אספאל: הייתה לי תקרית במקלחות בכלא.
בני: היינו כולה במעצר לשעתיים, התקלחת?
אספאל: אני חייב מקלחת כל שעה, זה חלק מהמערכת שלי.
בני: שלשום הייתי איתך חמש שעות ולא התקלחת.
אספאל: זה מערכת חדשה.
הילה: איזו תקרית הייתה לך?
אספאל: את יודעת, התכופפתי להרים את הסבון מהרצפה...
הילה: אנסו אותך?
אספאל: לא, לא, לא. פשוט החלקתי ונפלתי על עצם הזנב. אבל זה
היה מביך.
בני: מעניין במה אלוהים היה עסוק שהוא עשה אותך...
אספאל: הדבר היחיד שאני יודע זה שהוא עשה אותי אחרי משחק
דוקים, והוא הפסיד.
בני: תמיד חשבתי שאלוהים הוא יותר טיפוס של קלאס.
הילה: עד כמה שאני נהנית לפטפט איתכם על החלקים הבאמת חשובים
בחיים, אני יוצאת לדייט.
בני: בעלך רק מת. את לא צריכה להתאבל ולעבוד עם העורכי דין
וכאלה?
הילה: ונחש מי הדייט שלי.
בני: לא. את לא יוצאת עם העורך דין.
הילה: אתה צודק אני לא, חוץ מהעובדה שאני כן. ביי.
אספאל: טוב אני זז.
בני: רק הגעת, ולא הזמנת כלום.
אספאל: מספיק לי רק להריח.

אספאל והילה יוצאים.

בני: נשארנו רק אני ואתן, שקיות סוכר.
בני: תגידו, מה הקטע של הסוכר החום הזה, זה רק בשביל לא להפלות
נכון?
בני: והסוכרזית הכי הורגת אותי, חושבת שהיא רזה, מישהו צריך
להגיד לה.
בני: ונכון שקוביות הסוכר חושבות את עצמן לטובות יותר? "היי,
אני קוביית סוכר, אני מרובעת ודחוסה - תראו אותי".
בני לעצמו: אוקיי, אני חייב למצוא עבודה. אולי אלך לראיון
העבודה הזה.

בני יוצא, ושקיות הסוכר על השולחן.

סוכרזית: אני לא מאמינה שהוא אמר את זה, אתם לא חושבים ככה
נכון?
סוכר: האמת שיש בזה משהו, את די עגולה.
סוכר חום: ואני, זה לא אשמתי שאני חום, יוצרתי ככה. עוד מעט
נחזור לימים שהיינו מוגשים בקופסאות נפרדות.
קוביית סוכר: תסתמו כולכם, אתם נותנים לבן אנוש הזה לשגע אתכם,
אם היינו כולנו מתאחדים היינו משתלטים על העולם.
סוכר: אידיוט מגושם.

הילה בדירה שלה עם שוקי, העורך דין.

הילה: שוקי, מה נשמע?
שוקי: 60% ממני מרגיש טוב, אך אני מצונן אז לשם הלכו האחוזים
האחרים.
הילה: יופי, קודם כל אתה יכול להפסיק לדבר בצורה הרובוטית עורך
דינית הזאת לרגע?
שוקי: אפשרי.
הילה: כן אז בוא נתחיל את הפגישה, כאילו אנחנו לא מכירים עוד.
שוקי: צהריים טובים, במה את רוצה להתחיל את הפגישה? אפשר
באוכל, או בשתיית יין טוב. אני רק רוצה לומר לך שאחוז גדול
מהפגישות הראשונות נגמרות במיטה.
הילה: אני חושבת שאנחנו נוכיח שהסטטיסטיקה טועה.
שוקי מתחיל לייבב: אני מבין. פשוט חשבתי שאת מחבבת אותי, זה
תמיד קורה לי... אף פעם לא הולך לי עם המין הנגדי.
הילה: העובדה שאתה קורא לזה המין הנגדי לא תורמת הרבה.
שוקי: את שונאת אותי, כולכן ככה.
הילה: אני לא שונאת אותך.
שוקי: את רוצה לשכב איתי?
הילה: זה יפה שאתה אומר דברים בדרכים עקיפות ולא פשוט מה אתה
חושב.
שוקי: תודה, אז את רוצה?
הילה: טוב, אני לא מוסרית, לא אכפתית, די זנותית והגברים
היחידים שנפגשתי איתם בזמן האחרון הם אידיוטים שלא יודעים אם
אלוהים אוהב קלאס או דוקים. בטח שאני אשכב איתך.
שוקי: תוכלי להקפיץ אותי הביתה אחרי זה?

בני בראיון העבודה.

בני: נעים מאוד, אני בני.
רון: אני רון, ברוך הבא לחברת "כל-מכר". ספר לי בקצרה על עברך
המקצועי.
בני: אוקיי, בוא נחשוב. אהה, מכרתי לימונדה ברחוב שלי בכתה ה',
הרווחנו די הרבה רק חבל שבקשנו ממתקים ולא כסף.
רון: זהו?
בני: כן... לא, ופעם גם שטפתי את האוטו ומצאתי ברחוב עשרים
שקל. אבל זה לא בדיוק קשור.
רון: אני מבין. אז ברוך הבא לחברה, בדיוק אותך חיפשנו.
בני: אני לא מבין. התקבלתי?
רון: כן, אני לא רואה כל סיבה שלא.

רון מוסר לבני מעטפה.

בני: מה זה?
רון: לך הביתה ותקרא את זה, זה הסבר על תפקידך. ומצורף אליו גם
שובר לקניית כורסא.

לאחר כמה שעות בבית של בני, בני על כורסא חדשה, מסיים לקרוא
את ההסבר, הילה דופקת בדלת ונכנסת.

הילה: תראה אותך, מאיפה קנית את הכורסא היפה הזאת?
בני: ברוכה הבאה למשרד שלי, זו העבודה החדשה שלי.
הילה: קודם כל אל תגיד חדשה אם לא הייתה ישנה, חוץ מהפעם שמכרת
לימונדה מרה וקניתי ממך הכל כי אהבתי אותך.
בני: הרסת לי כרגע את הילדות.
הילה: כי גילית שלא מכרת באמת את הלימונדה?
בני: לא מה אכפת לי, ממתקים. אבל את אהבת אותי, זה די מזעזע.
הילה: נו, אז מה זו העבודה הזו?
בני: אני נציג מכירות של חברת "כל-מכר", אנחנו מוכרים כל דבר
שלא צריך. החל מניווט לוויני בחדר האמבטיה ועד משחק שח-מט על
שלט רחוק.
הילה: איך מוכרים את זה בדיוק?
בני: אני יושב על הספה הזאת ומתקשר אחד אחד בספר הטלפונים,
ואני מרוויח לפי שעה גם אם איני מוכר כלום.
הילה: ולמה להם לעשות את זה?

אספאל נכנס

אספאל: בני, הם נוכלים. אל תיכנס לזה.
בני: איך שמעת על מה דיברנו?
אספאל: הדירה שלך מלאה מיקרופונים, ואצלי זה מוקלט. מה אתה
חושב שאני עושה כשאני לא אצלך?
בני: אני בכלל לא כועס, ככה זה כשמרוויחים כסף.
אספאל: אתה לא, הם ניסו לסחוף גם אותי. אבל עליתי עליהם. הם
בעצם חברת הטלפונים, אתה מוציא יותר כסף על שיחות מאשר שהם
משלמים לך על מכירות.
בני: למה שאני פשוט לא אצלצל לאף אחד?
אספאל: הם יודעים שאתה טיפש.
בני: איך?
אספאל: אתה יושב על הספה הלא נוחה שלהם רק כי הם אמרו לך.
בני: כן, אני די טיפש.
בני: איך אתה עושה כסף? אני יודע שאתה לא עובד.
אספאל: אני מוכר הקלטות שלך לאקסיות שלך בצירוף בובת וודו
וסיכות.
בני: אני לא מצליח לכעוס. נו טוב.
הילה: ידעתם שאסור לעורך דין לשכב עם לקוחה שלו?
בני: אני חייב להגיד שעלתה מחשבה כזו במוחי, שכבת איתו אחרי
פגישה אחת?
הילה: אני לא היחידה, הסטטיסטיקה לטובתי אתה יודע. אבל עכשיו
פיטרו אותו והביאו עורכת דין אחרת במקומו, והיא גרועה. אני
יכולה ללכת לכלא. והכל בגלל שהוא בכה, האידיוט.
אספאל: לבכות בשביל סקס, כן זה תמיד עובד עליכן. רק בכלא אל
תתכופפי להרים את הסבון, הרצפה כל כך חלקה.