לעיתים נדמה לי שהמילים שלי מפחדות לצאת לחופשי
הן בורחות בגימגום מתוך כלא המחשבות שנמצא בתוך ראשי
לפעמים אני נקברת מתחבאת כמו חפרפרת
מסתירה את השדים שהצטרפו עם השנים...

וכשהלילה נופל על חיינו והגשם מתחיל לטפטף
המראה תשקף את פנינו ונרגיש את השקט סוחף
וכשסוגרת את הלב נפתחת דלת הכאב ומזמינה אותך לטייל בתוכי
עמוק בתוך הבילבול שבי...

כשחוששת לנבור בפצעים ישנים מכסה את נפשי בשמיכה עם חורים
נותנת לעצמי לנשום לפעמים ויש לי עתיד בריגושים, עם כמה אנשים

ולפעמים אני שמחה רק לפעמים...