בחג השבועות האחרון, אמא החליטה:
"כדאי שכל המשפחה תאכל ארוחת חג אצלנו בבית".
אז דודה מרים ודוד שמעון באו ראשונים,
כדי לסדר לאימא את שבעינהם נחשב מבולגן.
ואני ישבתי ושיחקתי עם אביחי, שהוא כבר חייל בתותחנים.

בחג השבועות האחרון, כולם התיישבו ליד השולחן,
ובלסו את כל כמות האוכל שהם יכלו להכניס לפה.
ואז אביחי קם והרים כוס יין ואמר: "שקט בבקשה אני רוצה לומר
דבר"

בחג השבועות האחרון, אביחי,
אחי הגדול, הודיע שהוא הומו ושיש לו חבר.
אבא התפחלץ ואימא ירקה את הגבינה.
ולמרות שכבר קודם חשדתי נהייתה לי בחילה.

והאוכל נתקע לכולם בגרון.
ואז לפתע קם דוד שמעון.
ואמר: "אביחי שלי אתה מתבלבל.
את יצריך בטנקים אתה לא גואל.
אתה לא טוחן אתה תותחן!
שום גביר כמוך, אריה!
איננו שפן, שנושך כריות"
וסיים בזאת.

אז אימא עמדה לצידו ורעדה. וראו, היה לה קשה.
ואבא מחה דמעה. אבל פתאום מה אני רואה?:
שניהם אומרים לו: "לא משנה אנחנו תמיד נאהב אותך"
וגם סבא שומוליק וסבתא שמחה.
רק שמעון ומרים והדודות מזל וגלית,
עמדו ושתקו ובהו בקיר של המעלית.

בחג השבועות האחרון,
אביחי יצא מהארון.