למה אי אפשר לשמור את הרגע?
אותה שניה של צלילות.
עברתי באמצע הכביש המהיר,
המכוניות צפרו מסביבי,
אבל לי לא היה איכפת.
שניה של צלילות,
שאתם תקראו לה שיגעון.
נעמדתי בין פס לבן אחד לשני וחיכיתי.
הסתכלתי,
הסתכלתי לו ישר בעיניים.
"הנה... הנה ההזדמנות שלך!" צעקתי וציחקקתי לעצמי.
"בוא קח אותי!" המשכתי לצרוח ולצחוק.
גם ככה יכתבו בעיתונים שהייתי משוגעת, או מסוממת.
המשכתי לצחוק,
ולצחוק ולצחוק, מסתובבת במקום,
המכוניות הדוהרות עוקפות אותי,
אנשים צועקים וצופרים,
ואני...
אני ממשיכה להסתובב
ולצחוק... חחחח...
הורדתי נעליים וגרביים ודרכתי על הכביש הקפוא,
הרגשת החיים הזורמים בעורקיי.
המשכתי להתפשט
עד שנשארתי עירומה.
פיזרתי את שיערי,
ופשוט
עמדתי שם.
מחכה...