1. חוץ. גן הפסלים - מוזיאון ישראל. יום.                    
       

בחורה כבת 25, נאה במיוחד, עומדת ליד פסל "אדם" ומביטה בו. אל
הבחורה מתקרב עופר, שומר של המוזיאון בן 22. הוא מחזיק בידיו
מירס. הוא מחייך אליה.

עופר
סליחה המוזיאון נסגר, אם את יכולה בבקשה לפנות לכיוון היציאה.

היא מחייכת אליו ומהנהנת. היא פונה ללכת ומתרחקת ממנו. הוא
מרים את המירס.

עופר
קבל דיווח מהשטח, כוסית עולם בדרך אליך.

אסף
(מירס)
התחלת איתה?

עופר
לא.

אסף
מה יהיה איתך? בסוף הוא ינבול וייפול לך.
התחלת כבר פינוי?

עופר
כן.

אסף
אתה יכול להסתדר לבד?

עופר
טוב יאללה, אז הייתי חדש, עשיתי פדיחה, לא תרדו מזה?

אסף
אל תשכח לבדוק בחלל הרואה.

עופר
אני יודע, אל תדאג.


2. חוץ. ליד החלל הרואה. יום                                
         

עופר מגיע אל הכניסה לחלל הרואה זורק מבט לכיוונו ומתכוון
להמשיך ללכת, אך הוא מחליט להיכנס בכל זאת.


3. חוץ/פנים. החלל הרואה. יום                                
       

הוא מגיע עד לרחבה מביט סביבו עד שהוא רואה בפינה השמאלית
הקרובה של המבנה בדמות של בחורה צעירה בת 17, יושבת על משטח
האבן המוגבה עם רגליה מקופלות בתנוחה עוברית וראשה בין ברכיה
על הספסל, לידה מונח תיק גב שחור פתוח. הוא מכחכח בגרונו, אבל
היא לא מגיבה. הוא מתקרב אליה בזהירות שם את היד על הקת של
האקדח.

עופר
סליחה?

הבחורה עדיין לא מגיבה. הוא מתקרב אליה עוד קצת.

עופר
סליחה? המוזיאון נסגר, אם את יכולה בבקשה לנוע לכיוון היציאה.

עדיין אין שום תזוזה. עופר מביט סביבו לא מבין. הוא מתקרב אליה
עוד קצת ונוגע בעדינות בכתפה. היא קופצת מבוהלת ומתרחקת ממנו
עד שהיא נצמדת עם גבה אל הקיר. היא מביטה סביבה. עכשיו שהוא
יכול לראות את פניה הוא רואה שהיא נאה למדי, שיער ארוך  שחור,
רזה, לבושה בבגדים גדולים ממידתה, שחורים. הוא מנסה שוב.

עופר
המוזיאון נסגר, את צריכה לצאת.

היא רק מביטה בו בעיניים גדולות. לא מגיבה לדברים שלו.

עופר
דו יו ספיק היברו? אינגליש? רוסקי? את חירשת או משהו?

בחורה
(בשקט)
אני לא יכולה.

עופר
סליחה?

בחורה
אני לא יכולה.

עופר
מה את לא יכולה?

בחורה
אני לא יכולה ללכת עדיין.

עופר
את חייבת, את לא יכולה להישאר פה.

הבחורה מתיישבת וחוזרת למצב העוברי.

עופר
(קצת יותר תוקפן)
מה את עושה? אמרתי לך שאת לא יכולה להישאר פה, אז תקומי
ותתחילי ללכת אל היציאה.

היא לא מגיבה אליו. הוא כמעט מאבד את העשתונות, הוא מגיע אליה
ותופס אותה בידה, היא משתחררת מאחיזתו ודוחפת אותו ממנה. עופר
מאבד את שיווי המשקל שלו ונופל המום על הרצפה. היא מביטה ובו
ומתחילה לצחוק.

עופר
מה את צוחקת יא חתכ'ת מופרעת.

הוא קופץ על רגליו ותופס את ידה עם שתי ידיו. היא שוב נרתעת
ממנו.

בחורה
(בצעקה)
אל תיגע בי.

היא יורדת מהמדרגה עליה היא עומדת, אוספת את התיק שלה ויוצאת
בריצה מהמבנה, מהתיק שלה עפה מחברת על הרצפה. עופר מרים את
המחברת ורץ אחריה.


4. חוץ. ליד החלל הרואה. יום                                
           

עופר יוצא בריצה מהמבנה ונעצר ביציאה מביט סביבו, הוא רואה
אותה רצה לכיוון מבנה המוזיאון, הוא רץ אחריה.

עופר
הלו, תעצרי.

עופר מרים את המירס אל פיו אבל מחליט לא להשתמש בו.


5. חוץ. החירות הכבולה. יום.                                
   

עופר רץ אחרי הבחורה וצועק אליה.

עופר
היי, את תעצרי עכשיו,
חכי רגע,
אני מצטער...

היא נעצרת ליד פסל של אישה כבולה שנמצאת על מדרגה כך שהיא
גבוהה ממנו, היא עדיין עם גבה אליו. עופר גם מפסיק לרוץ, אבל
מתקדם אליה לאט.

עופר
אני לא התכוונתי לפגוע בך.

היא מסתובבת אליו, הוא נעצר.

בחורה
אל תתקרב אליי.

עופר נעמד במקומו ומרים את הידיים. הוא מחייך אליה בעדינות.

עופר
איך קוראים לך?

הבחורה לא עונה. היא מביטה בו במבט מושפל. היא רואה את המחברת
שלה ביד שלו, היא מסתכלת אל התיק שלה ורואה שהוא פתוח. עופר
רואה את המבט שלה.

עופר
זה נפל לך מהתיק כשרצת.
מה זה? ציורים? אפשר להסתכל?

היא מושכת בכתפיה. עופר פותח את המחברת ומדפדף בה. יש שם
רישומים של הפסלים השונים כשהאנשים שמביטים בהם לא שלמים,
לרובם חסרים הראש והידיים.

עופר
זה ממש יפה.
למה הם לא שלמים?

בחורה
הם שלמים.

עופר
אני עופר.

למראה החיוך שלו היא גם מחייכת חיוך מינימלי ביותר, השפתיים
שלה בקושי זזות, אך בעיניה אפשר לראות שהן מחייכות.

בחורה
סהר.

עופר
שם יפה. סהר. אני מצטער על קודם.

היא מושכת בכתפיה כאילו לא אכפת לה. הוא סוגר את המחברת ומפנה
אותה לכיוונה.

עופר
סהר, אני יכול להתקרב קצת?

היא שוב מושכת בכתפיה ואז מהנהנת.

עופר
את לא מדברת הרבה, אה?

היא נדה בראשה.

עופר
את רוצה לטייל איתי קצת? פה בגן הפסלים.

עופר מגיש לה את המחברת והיא לוקחת אותה ומכניסה אותה לתיק.
הוא משאיר את היד שלו למעלה כדי לאחוז בכף ידה של סהר
ובג'נטלמניות לעזור לה לרדת מהמדרגה עליה היא עומדת, היא נרתעת
ומסרבת לתפוס את ידו, אבל היא מתחילה ללכת לצדו, שומרת על מרחק
מה ממנו.


6. חוץ. "נגב". יום                                          
         

עופר וסהר הולכים ליד גלגלי האבן הגדולים, כל אחד מהצד השני.

עופר
למה אמרת לי שאת לא יכולה ללכת?

סהר
כי אני עוד לא מצאתי.

עופר
מצאת מה?

סהר שוב לא עונה. עופר נעצר ונעמד מולה.

עופר
איבדת כאן משהו?
מישהו?

סהר
אף פעם לא היה לי.

עופר
מה לא היה לך?

סהר מחייכת חיוך נבוך ומתחילה שוב ללכת. עופר מרים את עיניו
ונושף נשיפה ארוכה. הוא מצטרף אליה בהליכה.


7. חוץ. גן הפסלים. יום                                      
           

סהר נעצרת ומתכופפת מביטה אל האדמה על קן נמלים. עופר נעמד
לידה מביט בשעונו. הנמלים עובדות במרץ סוחבות דברים שונים אל
תוך הקן. יש שם כמות גדולה מאוד של נמלים.

סהר
הלוואי והייתי נולדת בתור נמלה.

עופר
למה?

סהר
(לא מורידה את עיניה מהנמלים)
ראית פעם נמלה בודדה?

עופר
לא יודע, לא שמתי לב לזה.

סהר
הן כל הזמן ביחד. הן תמיד בקבוצות גדולות. הן אף פעם לא לבד.

סהר מניחה את ידה על האדמה, מחכה שנמלה תעלה לה על היד. עופר
מביט בסהר כמהרהר במה שאמרה. סהר נעמדת מביטה על הנמלה שעל כף
ידה. הנמלה נכנסת להיסטריה, לא מבינה איפה היא נמצאת.

סהר
תראה, רק הוצאתי אותה מהקבוצה שלה כבר היא משתגעת. מסכנה היא
מפחדת.

היא רוכנת שוב ומצמידה את ידה אל הקרקע. הנמלה מנצלת את
ההזדמנות ויורדת מהיד שלה.

עופר
אני לא חושב שנמלים יכולות להרגיש.

סהר מפנה אליו מבט כועס מתרוממת חזרה ומתרחקת ממנו ממשיכה
ללכת.


8. חוץ. ליד פסל אהבה. יום                                  
           

סהר עומדת ומביטה על הפסל. עופר מגיע מאחוריה ונעמד לידה. היא
לא מסתכלת אליו. עופר מסתכל על פניה, ואחרי שהיא לא מחזירה לו
מבט הוא גם מפנה את מבטו אל הפסל.

עופר
אני חושב שאת צדקת.
היא באמת פחדה להיות לבד. הנמלה.

החיוך בעיניים של סהר חוזר.

עופר
כולם מפחדים להיות לבד. לא משנה אם אתה נמלה או פיל.

סהר
(החיוך שלה מעט מתרחב)
גם אתה?

עופר
כולם.

סהר מנתקת את מבטה מהפסל ומחייכת אל עופר. הוא מחזיר לה חיוך.
היא שולחת את ידה ואוחזת בידו של עופר ומחזיקה בה. עופר מסתכל
מופתע על המגע.

סהר
אני יכולה ללכת עכשיו.

עופר חוזר להביט בעיניה של סהר, היא מחזירה לו מבט ישיר
בעיניים.

עופר
למה?

סהר
מצאתי.

עופר
מה מצאת?

החיוך של סהר מתפשט עד כדי כמעט צחוק. היא מתרוממת על קצות
אצבעותיה ומנשקת את עופר בעדינות על השפתיים. היא מתנתקת ממנו
והולכת לכיוון היציאה. עופר נשאר עוד רגע במקומו, המום.

אסף
(מירס)
עופר, מה עם הפינוי, סיימת אותו?

עופר
(חוזר למציאות)
כן, אני עכשיו מגיע אליך.

הוא מסובב את ראשו אל סהר.

עופר
סהר, חכי רגע.

סהר נעצרת במרחק מה ממנו, ומסתובבת אליו. עופר מתקרב אליה. הם
עומדים בשקט זה מול זו.

סהר
מה?
עכשיו אתה נהיית אילם?

עופר
את תחזרי שוב? להשלים את הציורים?

סהר
אני לא יכולה להשאיר אותם ככה, נכון? הם לא שלמים.

עופר מחייך אליה. היא גם מחייכת והולכת ממנו, הוא מצטרף אליה.


9. חוץ. יציאה מהמוזיאון. יום                                
         

עופר וסהר עוברים ליד אסף.

סהר
להתראות.

היא מנפנפת בידה, אפילו שהיא במרחק נגיעה מעופר, ומתחילה לדלג
הרחק ממנו. אסף עומד מאחוריהם ומסתכל עליה במבט עקום. הוא
מתקדם ונעמד ליד עופר שלא מוריד את העיניים שלו מסהר.

אסף
כוס אמק עם הימים הפתוחים האלה, מגיעים כל מיני מוזרים.

עופר
כן, אה?

אסף מרים את היד שלו להראות לעופר מספר טלפון שכתוב לו על
היד.

אסף
של הכוסית.

עופר
איזה כוסית?

אסף
יאללה בוא נתקפל מפה ונעוף הביתה.

אסף עוזב את עופר והולך חזרה לתוך המוזיאון. עופר נשאר לעמוד
במקומו, מסתכל על סהר שמתרחקת. היא מפסיקה את הדילוגים שלה
ומסתכלת חזרה אל עופר. כשהיא רואה שהוא עדיין עומד במקומו היא
מנפנפת לו שוב בחיוך מאוזן לאוזן. עופר מרים את היד ומנפנף
כשלאט גם על פניו משתלט החיוך. סהר מוודאת שהיא קיבלה את
התגובה ומפנה שוב את גבה והולכת.

אסף
(עומד ליד הדלת)
עופר, אתה בסדר?

עופר
כן. אני בסדר גמור.

הוא מחייך, מסתובב ומצטרף אל אסף כשהם נועלים את הדלתות.