בחשכת קירות עם צילומי רישומים
ולאורכם מדפים עמוסים בבקבוקים
בוחנת עין הנכנס מן הסף
את קהל היושבים שכבר נאסף.
מהפינה האחורית
נשמע קול צחוק היושבים
המחריד את קולות הלחש האחרים
המתגברים במלמול גוונים.
יש שבאו להטביע דמעתם בשיכר,
יש שבאו לפרוץ אזיקי נשמתם,
יש שבאו לערפל חושים ולדובב חוויות,
יש שבאו לחבוק זיכרון ולנער אהבות.
כולם כאחד ממלאים הגביעים,
משיקים כוסות ותוכנן לוגמים,
מתוך צלילות להיות שיכורים
ולאבד השליטה על ברירת המילים.
הנרות שעל השולחנות מפזמים
חלומות בלי מילים
ושלהבותיהם - מציתים אגדות
בלב החושקים ללגום.
משקאות מתרוקנים,
ושוב מתמלאים מיד מלצרית,
לבבות מתרוננים,
כולם כבר עולזים.
קצת לפני עלות השחר,
בחושים מעורפלי השיכר,
בחדוות שיכורים אל המחר-
נעזב הפאב על-ידי יושביו.
27/04/06 ©
|
