New Stage - Go To Main Page

אורלי גדליה
/
תאונה.

היום עשיתי תאונת דרכים. זו הייתה התאונה הראשונה שלי. תמיד
נזהרתי בכבישים וצייתתי לחוקי התנועה. התאונה הזו הייתה כזו
מוזרה. בכלל לא שמתי לב מה קרה, אני זוכרת רק אורות והיו גם
צפצופים חזקים. הכל קרה כל כך מהר. ומה בסה"כ עשיתי? נסעתי ישר
בכביש, היה לי אור ירוק, ונסעתי. המכונית נהרסה לחלוטין, הטנדר
ממש נכנס בה חזק מצד שמאל וריסק את כל המנוע, גם קצת חלק מהגוף
שלי אבל אני כבר לא מרגישה את זה למזלי. הרגשתי כאילו אני איזה
פחית של קולה שמישהו סיים לשתות והחליט למעוך אותה. אתם מכירים
את זה שמסיימים לשתות פחית ואז קופצים עליה ונשאר ממנה עיגול
קטן? ככה בדיוק הרגשתי, כל המיץ יצא לי החוצה, ונשפך שם על כל
האזור. מסכנים אלא שצריכים לנקות שם אח"כ, אבל לא נורא, רק
החלקים שלי היו שם, לטנדר לא קרה כלום, בקושי נמעך, אולי קצת,
לא ממש שמתי לב הייתי יותר מידי בשוק מכל המצב המחורבן הזה.
הייתי בדרך לפאב בת"א, מזלי שלא היה איתי אף אחד ברכב, אחרת
היה אסון ממש נוראי. אני בד"כ לא אוהבת לנהוג לבד במכונית אבל
הייתי אמורה להיפגש עם חברים שלי מהצבא וכולם גרים בצפון או
במרכז, רק אני באשקלון. הכי הרגיז אותי שכבר כמעט הגעתי למקום,
פשוט הסתובבתי בת"א לפחות חצי שעה לחפש שם חניה, אפשר לחשוב
שאין עוד מקומות לצאת אליהם וכל הארץ החליטה לצאת ביום רביעי
בערב, מה שגם הפתיע אותי כי בד"כ לא יוצאים בימי רביעי,  לתל
אביב. אז כנראה שכן, אני אזכור להבא.
ברגע שנפגעתי ישר חשבתי על המשפחה שלי, התחלתי לדאוג להם, לא
ברור לי בדיוק למה, אבל ידעתי שאני יעשה הכל בשביל להשיג להם
מכונית חדשה.  רציתי את אמא שלי עכשיו שתהיה לידי, תחבק אותי
ותגיד לי שהכל בסדר. לפתע הרגשתי רע, לא מבחינה גופנית כי
דווקא הכאבים לא היו נוראים בכלל אלא סתם רע. הייתי עצובה
נורא, חברים שלי מחכים לי בפאב ואני מאחרת להם. תמיד הייתי
מהמאחרים. מאז שאני זוכרת את עצמי לכל מקום איחרתי. ליציאות,
לביה"ס, לתיכון אפילו לצבא. אבל אני לא חושבת שבגלל זה הייתי
עצובה. אולי הרגשתי לבד. חברים שלי לא איתי ואני במקום זר. רק
הנהג של הטנדר היה פה שבא לבדוק שהכל בסדר איתי. לא ממש
התייחסתי אליו, הוא גם בדיוק דיבר בפלאפון שלו להזמין אמבולנס
למקום.



כשהמלאך בא לקחת אותי , ממש שמחתי, הרגשתי דיי לבד בשמיים
ובאמת תהיתי לעצמי מה אני צריכה בדיוק לעשות.
עכשיו כשאני בגן עדן, אני עושה חיים. ממש כייף פה, הכרתי המון
חברים חדשים, חלק הגיעו יחד איתי ובסה"כ גן עדן מקום דיי סבבה.
אפילו אינטרנט יש פה, ואני באיזה אתר...  "במה חדשה".



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 27/10/01 7:20
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אורלי גדליה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה