אדירה היא האהבה המאחדת זוג לבבות
הומה ומרגשת בחשכת הליל את הנשמות הערות
בנפתולי המחשבות תצעד ותחמם לאורך התקופות הקרות
תגדיל כוח ומעשי חיל בשדות הקטל והקרבות
עפעפיי צונחים, הנני מוצא עצמי מפליג בים הקסמים
ולנגד עיניי נישא באופק אי ירוק מדהים
לידת אהבתי עודנה נסתרת היא ולוטה בערפילים
מדורת הנצח אשר תלך ותלהט על פני מאות בשנים
אמת צרופה היא האהבה שבלב
ולעיתים משסעת את הנשמה עד סף כאב
האל שבמרומים חנן אותי במסע אחר האהובה
בין יערות ועמקים תר אנוכי בעקבות האחת והיחידה
אלומות האור פורצות לפתע מבין העצים
ולהישיר מבטי איני מסוגל מעוצמת הילת המלאכים
תגלית אישה צחורה הפוסעת מבעד לרסיסי הלובן הבוהק
כורע ברך לפני היחידה הגורמת לרטט בנבכי ליבי הזועק
לא אוכל לשכוח את מבטה הקוסם
נשביתי בידי נשמתה המופלאה, עודי מתבונן ומשתומם
צחה וטהורה ללא רבב, ריחה משכר חושים
חיוכה יפהפה כברק המפלח שמי לילה סוערים
אורו של הירח גווע בבושת פנים
הן יכול הוא לשוות להילתה של היפה בנשים?
וזאת ידע ולימדנו האל הכביר שבמרומים
בראשית, אהבתנו נטעה שורשיה ברגבי אדמת הקדושים
תורתה של חובת הלבבות תינצר בליבי לעולמי עולמים
יגיעת אהבתנו ועמלנו יניבו פירות החיים
שיר השירים אשר לאהובתי, אשת הזהב
לגני ירדתי, לחזות בפלא הבריאה מעולפת הכוכב
יפהפייה את, נערתי. לעד אפסע בנתיבותיך נחוש ומשולהב |
