היום בשעות הצהרים המוקדמות הלכתי לנוח קצת על הכורסא הגדולה
בסלון. אתה הגעת פתאום.
והיה לך סכין. והיה לך אקדח. והיה לך את האומץ והבושה לעשות את
זה.
וגם הצלחת.
ועכשיו..
אני שוכבת פה במיטה.
לא יכולה לזוז.
הכל כואב לי.
כל חלק בגוף.
ואתם יושבים שם בפינה. ראיתם הכל. כל מה שהוא עשה לי.
לא עזרתם לי.
ואני. אני ניפגעתי הכי קשה.
כי לי אף אחד לא בא לעזור. אני יודעת שרציתם אבל פחדתם ממנו.
והכל קרה בגלל שאני אהבתי אותו והוא רק מרביץ.
ומרביץ. ומרביץ.
וזהו, זה נגמר, כי הפצעים כל כך עמוקים ואני כבר לא בחיים.
סלחו לי משפחתי האהובה שהיתחברתי איתו, רק רציתי קצת אהבה.