"למה לא התקשרת?"
"למדתי כל השבוע."
"נו ו...? אתה רוצה להגיד לי שחמש דקות מכל השבוע הזה לא יכלו
לעבור אליי? דן, מה הסיפור שלך? מה אתה רוצה בדיוק?"
"שירה, תירגעי. פשוט לא יצא לי. אני מצטער. אני אשים לב יותר
בפעם הבאה."
"סליחה? אני לא מבינה דבר אחד. למה אני צריכה לבקש ממך שתתקשר?
למה זה לא בא מיוזמתך? אתה רוצה את הקשר הזה בכלל?"
"ברור שאני רוצה! אני מצטער! את צודקת. לא הייתי בסדר. למה את
מנסה לריב?! למה את לא יכולה לענות בסבבה וזהו."

היא בהתה באוויר. היא הייתה בהלם. איך הוא תמיד מצליח לצאת מזה
בידיים נקיות. היא עדיין כעסה עליו, אבל היא ידעה שהיא החליטה
עם עצמה שההזדמנות השנייה תהיה הרבה פחות חפוזה. בלי שום
החלטות מהירות והכל בסבלנות. אז היא הייתה סבלנית.

"דן."
"מה הבעיה, שירה?"
"אתה רוצה אותי?"
"ברור!"
"סבבה."

הוא התנשף, כאנחה של ייאוש.

עברו שבועיים.
היא שלחה לו הודעת SMS לפלאפון. "אתה בעבודה?"
הוא לא ענה לה. לאחר מכן היא ראתה שהוא מחובר למסנג'ר. היא
שלחה לו הודעה והוא ענה לה: "אנחנו צריכים לדבר."
איך הוא תמיד ידע מה היא רוצה לעשות. היא רצתה להגיד לו שאם
הוא לא הולך להשתנות, היא רוצה לגמור את זה.
"אני מקשיבה."
"אבל... לא פה. מה את עושה מחר?"
"מחר אני לא יכולה."
"מה את עושה ביום שלישי?"
"הולכת ליוני. תקשיב, דן, אם אתה רוצה להיפרד, אתה מוזמן לעשות
את זה עכשיו."
"אני רוצה להיפגש איתך."
"דן! אני לא הולכת לחכות עכשיו יומיים שתמרח אותי כי אתה רוצה
להיפרד ממני. אני שונאת את זה ואתה יודע. אז אני אתקשר אליך
עכשיו ותגיד לי מה שאתה צריך להגיד."
"אני חייב לך לפחות את זה, שאני אגיד לך את זה בפנים. חוץ מזה
בבית אין לי קליטה."
אהה. בגלל זה הוא לא ענה לי להודעה.
"דן, אל תזיין לי במוח. יש לך גם טלפון בבית."
"טוב, אני מתקשר."

ובשיחה הוא אמר לה כמה הוא מצטער. והוא מפיל את כל האשמה עליו
והוא מודע לעובדה שכנראה שהוא עדיין לא בנוי למערכת יחסים
ונמאס לו לפגוע בה. שהם ניסו פעם ופעמיים וזה לא הצליח. אז חבל
על המאמץ.
בסוף השיחה היא ביקשה ממנו בקשה אחרונה.
"כן, אני מוכן."
"אל תיצור איתי קשר יותר. אל תדבר איתי בשום דרך כלשהי. אל
תפנה אליי. פשוט כלום. אם אנחנו נפגשים, אז לא נתעלם. אבל
השיחה תמצה את עצמה בשלום."
"אה. בסדר."
"יופי. אז שיהיו לך חיים נפלאים. ביי."
"גם לך, ביי."

כולם התקשרו אליה בטענה שהוא כל הזמן בוכה. שהיא שברה לו את
הלב ושהוא לא מפסיק לחשוב עליה. שהוא מתחרט על הרגע שהוא רצה
להיפרד. שהיא תחזור אליו כי הילד שבור.

מצטערת. זה לא יקרה. לא שוב. הוא שבור? יש להם שמץ של מושג מה
עבר עליה כל הזמן הזה?
היא עשתה הכל כדי להפסיק לחשוב עליו. זה לא ממש עזר לה שהם
החזירו אותו שוב.

אחרי שהוא התחיל לדבר איתה שוב, היא דחתה אותו.
ניסה שוב והיא החליטה לענות לו באדישות וממש לא לפתח איתו
שיחה.
השיחה האחרונה פשוט צרבה אותה.
"שירה נווו. בבקשה דברי איתי! למה את בורחת תמיד?!"

היא פרצה בבכי. נמאס לה להיות כזאת חזקה מולו.
להמשיך להתנגד אליו.
היא כל כך רצתה אותו, כל כך אהבה אותו!!!

אז היא החליטה לפעול לטובתה והלכה להניה.