"אני אומר לך שאני ממש שיכור עכשיו", צעקתי לעברה והיא בתגובה
טרקה את דלת הבית ואמרה "לא אכפת לי שאתה שיכור, ועל הצלחת
ששברת אתה תשלם מחר."
איזה כיף להיות במערכת יחסים, חשבתי.
"את רואה, אני ממש שיכור, אל תכריחי אותי לכתוב עכשיו",
התחננתי אבל היא בשלה: "אני רוצה שתכתוב את כל מה שקרה."
במצבים כאלה לא ממש יש לי ברירה. זה תמיד אותו ריטואל:
אני ואורלי רבים ואז בגלל שאני כותב יפה והוצאתי כבר איזה ספר
מסכן לאור היא מבקשת שאני אכתוב את כל מה שקרה.
עם זה אין לי ממש בעיה אבל כרגע יש שתי בעיות גדולות:
1) תמיד אחרי שאני כותב את מה שקרה היא ממש לא מרוצה וטוענת
שהכל פשוט לא נכון. כשאני מסביר לה שככה אני רואה את הדברים
היא מתעצבנת ושותקת. אם יש משהו שאני שונא זה השתיקות שלה.
2) אני ממש שיכור עכשיו.

"תקשיבי, אורלי", אמרתי לה בזמן שהתחלתי להתפשט מבגדי הערב
שלבשתי. המכנס משום מה היה דבוק לי לישבן וכנראה שבזמן המסיבה
ישבתי על משהו רטוב, בירה ככל הנראה. "בואי נדחה את זה למחר,
אני ממש עייף עכשיו". הסתכלתי לה בעיניים וביקשתי במבט שהיא
תבין אותי, שממש אין לי כוח לשטויות הרגילות שלה עכשיו.
"זה ממש לא מעניין אותי", היא אמרה, "תשב מול המחשב ותתחיל
לכתוב, אני מחכה."

ידעתי באותו רגע שאם לא אכתוב את כל מה שקרה הערב אין מצב שאני
אשן בשקט ובטח ובטח שמחר בבוקר יהיה צפוי לי יום נורא.
אז פתחתי את המחשב, הדלקתי את תוכנת "וורד" ורשמתי:

"היום יצאנו אני ואורלי למסיבה.
שתיתי ממש הרבה למרות שנראה לי שנהגתי חזרה הביתה."

אורלי ישבה מול המחשב והסתכלה טוב טוב בכל מילה שהדפסתי ותמיד
היו לה תלונות:
"אתה צריך לפרט יותר, לא מבינים כלום."
"את רוצה שאני אכתוב או לא?" צרחתי לעברה והיא נבהלה.
המשכתי:
"היה ממש כיף במסיבה עד שאפרת פתאום הופיעה לה משום מקום.
הקדמה: אני ואורלי חברים כבר איזה חודש וחצי והכל בינינו הולך
מצוין."
הסתכלתי באורלי שהמשיכה להביט במסך בעיניים מהופנטות כאילו
מנסה היא לקבל תשובות ממנו. ממני יותר נכון.
"האמת שממש לא הולך מצוין, אפילו הולך די חרא", כתבתי במהירות
וראיתי איך פניה של אורלי מתעוותות אל מול האמת שתקפה אותה
מהצג. "אני באמת אוהב אותה", המשכתי לכתוב, "אבל כל מה שקורה
בזמן האחרון הוא בלתי נסבל... אורלי היא בחורה יפיפייה, שיער
בלונדיני שטני חלק וגוף שעושה לך חשק ללקק כל איבר ואיבר בו...
אבל האישיות היא הבעיה."
הפסקתי לכתוב והסתכלתי לראות איך אורלי תגיב.
אורלי קראה כל מילה שכתבתי ולא הנידה עפעף. היא פשוט בהתה במסך
ונשכה את שפתה התחתונה.
"לאורלי יש בעיה של ביטחון. מצד אחד היא אומרת שאין לה בעיה
שיהיו לי ידידות והרי יש לי המון ידידות. ומצד שני כשזה מגיע
לרגע האמת היא לא עומדת במילתה."

"אוי באמת", אורלי נכנסה למילותיי, "אתה ממש רושם שטויות, תן
לי את המקלדת."
"זה לא עובד ככה", אמרתי לה אבל היא כבר תפסה את המקלדת
והתחילה לרשום.

"לאלון יש בעיה של אמון. מצד אחד הוא חמוד וסימפטי ומצד שני
הוא גורם לי לחוסר ביטחון עצמי שמעולם לא הרגשתי. והיום היה
השיא - החוצפן הזה פגש את אפרת, חברה שלו לשעבר, במסיבה ומול
הפנים שלי, תוך כדי זלזול מוחלט, דיבר וצחק איתה במשך לפחות 15
דקות... לא יכולתי להאמין. היא כזאת כלבה האפרת הזו... תמיד
רוצה להשיג את מה שאין לה, את מה שכבר איבדה ואני לא מוכנה
שככה יתייחסו אליי... אז קמתי והלכתי."

הסתכלתי עליה נדהם, לא היה לי מושג כמה שונה מהמציאות היא רואה
את הדברים.
"את באמת מתכוונת לכל זה?" שאלתי אותה והיא מצדה המשיכה
לרשום.

"אלון יכול לרשום מה שהוא רוצה אבל אני יודעת את האמת, אני
הייתי שם."
בעצבים חטפתי לה את המקלדת מהיד והתחלתי שוב לרשום.

"זה נכון שפגשתי את אפרת במסיבה ונכון שדיברתי איתה בערך חמש
דקות אבל זאת מישהי שבילתה איתי שנה מהחיים שלי. 5% מכל חיי
הקצרים. אני לא אמור להגיד לה שלום ולשאול לשלומה??? אורלי ממש
מגזימה בתגובות שלה."

אורלי התרגזה יותר מתמיד והלכה למקלחת להתארגן לשינה.
"אני יודע מה הולך לקרות עכשיו", רשמתי בפעם הראשונה מבלי
שאורלי תצפה, "היא תכעס אבל לא תגיד מילה. תשמור את הכל בלב
ותהיה קרה אליי. תישן עם הגב אליי ואפילו לא תאמר לי לילה טוב.
אני אשן מרוגז וייקח לי כמה דקות להירדם. ובבוקר הכל ימשיך
כרגיל אבל עם המון מטען שבקרוב יתפוצץ. כמו בלון מים שמתחו
אותו יותר מדי והוא חי על זמן שאול."
אורלי חזרה מהאמבטיה ובלי לומר אפילו לילה טוב נכנסה למיטה,
שמה את השמיכה עד האף וביקשה ממני לסגור את האור.
"אז כאן אני מסיים את הכתיבה להלילה", רשמתי שוב, "ובגלל שאני
יודע איזה חרא אני הולך לאכול מחר אני כבר אגיד לעצמי עכשיו:
אתה לא צריך את כל זה. היא לא טובה בשבילך!!! תחתוך את זה כבר
אחת ולתמיד."
אחרי שכתבתי את זה אני סוגר את האור ובא לכבות את המחשב אבל
ממש לפני זה אני מחליט שלמרות שאני שיכור אני צריך להיות כנה
עם עצמי אז אני מתיישב וכותב "ועדיין הסיפור יחזור על עצמו,
עוד פעם ועוד פעם. כמו מעגל אין סופי של כיף ואכזבה. של פחד
ושתיקה. אבל הפחד ינצח ואני והיא נישאר."
את זה אני כבר לא ארצה שהיא תראה אז מחר בבוקר אני אשמור את
הקובץ במקום שהיא לא תמצא ובינתיים אני אשן לי עם הגב שלה.
הגב שכבר התרגלתי להכיר כל כך טוב...