אנדרה קגלביץ' / אביך, טומי |
טומי
לא המשיך ללכת
הוא לא הסב מבט, ולא נואש
הוא לא ביקש לשכוח
וקרחתו נצצה באורו החיוור,
של פנס, ברחוב, בו פעם שיחקת
במעיל שחור, של גשם
משקפיים עטופות אדים
וחיוך, מתוק מריר
קרא בשמך
ואתה,
שרצית לקבור בו פניך
נותרת כלוא במקומך
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|