ארבל הכרמלי / דרוך כחשמלית |
בנועם השעות שיחדיו עוברות
ובמבטיי - רוחץ דמותה
באלומת אור-אהבה
הנשלחת ממבטי היוקד אל איבריה
ומשיט אהבתה אל פעמיי לבטח.
סמוקת פנים - נישאת בגאווה
בשביל לוהט של תשוקה
אל צריח האהבה...
ואני, כתרנגול הזהב הזוהר עם החמה,
קורא לה בקול פעמונים:
"דרוך אנוכי אלייך כחשמלית".
נושק לה בזווית שפתה,
גולש כרוח מעודנת אלי גופה,
מגשש אל עבר נסתרות
המרמזים את העומד לקרות
בחן התשוקות הכמוסות
ליופי מידותיה הנעלות.
26/04/06 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|