כבר חלמתי על ארמון לא גדול, שניים וחצי
קרוב למתחם בתי קפה והופעות
חדר שינה, מטבח, אמבטיה וסלון
וחדר עבודה אחד לשנינו

כבר תיכננתי- מיקרופון, גיטרה ופסנתר
מחשב, וגינה קטנה לכלב
שם נוכל לנוח שנינו ומחדש להתאהב
באהבה ובכל מה שיש ביננו

ונשיר לכבוד כל החלומות שכבר חלמתי
לכבוד כל התוכניות שכבר עשיתי ותיכננתי
ובשביל כל הפחד שעליו כבר התגברתי
ונשיר
נשיר, נשיר לכל יום ולכל לילה
ונשיר , לכבוד מישהו שסידר שם מלמעלה
שניפגש באמצע הרחוב כך סתם
באמצע החיים, באמצע העולם

כבר קיוויתי בכאב לגעגוע לא מרפה
שיחלק את העולם הזה לשניים
בין בומביי לתל אביב רק אהבה שלא תיכבה
את זו האש לא יכבו אפילו מים

ונשיר לכבוד כל החלומות שכבר חלמתי
לכבוד כל התוכניות שכבר עשיתי ותיכננתי
ובשביל כל הפחד שעליו כבר התגברתי
ונשיר
נשיר, נשיר לכל יום ולכל לילה
ונשיר , לכבוד מישהו שסידר שם מלמעלה
שניפגש באמצע הרחוב כך סתם
באמצע החיים, באמצע העולם

התסכול, התסכול על מה שקודם לא הבנתי
הצלילים, הצלילים שלך שקודם לא שמעתי
הפחדים שלך היו, אבל אני, אני המשכתי
קצת כועס
קצת כועס, כועס על כל יום ועל כל לילה
קצת כועס, כועס על זה שסידר שם מלמעלה
שפגישה סתמית בפרישמן תגרום כזה כאב
אני כותב, אני חושב, אני אוהב.

מצחיק איך שירים הם לפעמים האוטוביוגרפיה של החיים שלנו. השיר
הזה הוא מבחינתי לפחות חלק מטרילוגיית "שירי הנסיעה" שלי, או
יותר מדוייק "שירי ההישארות בארץ".
אפשר לשמוע את 2 השירים הנוספים פה:

http://stage.co.il/Stories/573465
http://stage.co.il/Stories/575388

כמובן שאשמח לתגובות.
בתקווה שהטרילוגיה תישאר טרילוגיה, ולא תורחב בעוד שירים...

מילים, לחן , ביצוע- איל שטינברכר באולפן הביתי, מרץ-אפריל
2006.