ועכשיו כשהכל קצת נרגע - בחזרה לשגרה.
הכאב קצת כהה, השמחה שוב חזרה
והנפש מאווררת את כל הפחדים לעונה הבאה.
בכל יום שעובר - מאמינה מחדש ומשננת נטולת כאב:
"שמרי על הרגש, החזיקי את הלב."

ועכשיו, הכל נראה לי קצת יותר בהיר, נקי ורך.
צוללת לתוך עיניי במראה, נושמת אוויר צלול כל כך...
הלב יודע, הוא היה שם כבר - לעולם לא ישכח.
מרגישה מחדש, ליבי שוב הולם בחזקה
מתוך התרגשות, התחדשות - תחושה שמזמן נעלמה.

פתאום הכל נראה לי יותר עמוק, עוצמתי ומצויין.
החושים התחדדו, הצבעים התבהרו והטעם הרבה יותר מעודן.
המראה הכללי פחות מטושטש והמגע האנושי יותר חם -
מביטה לאחור, לא מאמינה שחלף כל כך הרבה זמן,
מישירה מבט קדימה - שואפת לטוב, לעיקר למושלם.

לעת ערב, מגרשת מחשבות של בדידות ופחד
ולמרות כל כישלונות העבר המרים - עדיין מאמינה ב"ביחד"
ולמרות שחשבתי והצהרתי והיללתי וקילסתי -  אלפי שנות אור
ופיזרתי אהבות, טינות, רעיונות, מחשבות ומילים אין ספור -
אני חוזרת בי, חוזרת לעצמי הגולמית - נולדת מחדש מעצמי
ולעצמי.

ועכשיו כשהכל קצת נרגע - בחזרה לשגרה.
הכאב קצת כהה, השמחה שוב חזרה
והנפש מתעוררת לחיים - שואבת כוח ואמונה.
בכל יום שעובר אני מתחזקת, מגלה את עצמי מחדש ומשננת:
"שמרי על הרגש, החזיקי את הלב."


26.4.06
טלי יונתן