אין לי כל חובה כלפיך יותר ואני יודעת את זה, אבל משהו במגע
שלך (שנגעת בי בטעות, או בכוונה, אני לא יודעת), שרף, כמו לבה
לוהטת של זכרונות כואבים, ואתה?
אתה תקוע באותה נקודה...
איזה קטע, שמת לב מתישהו מה זו נקודה?
זה כזה קטן - . אבל אם תשים את זה בהגדלה, אז אותו הרגע
יכול לקבל משמעות כל כך שונה.
שתדע, אני שונאת אנשים שמסתתרים מאחורי אחרים, אתה רוצה לדבר
איתי? תדבר איתי כמו גבר, מולי, לא דרך מישהו אחר.
ומה הקטע בתחרות ה"מסכנות" הזאת, לכולנו יש תקופות קשות, ולכל
אחד יש משא על הגב. אני לא אשווה את הכאב שלי לכאב שלך, כמו
שאני לא אשווה את הכאב שלי לכאב של ידיד שלי שאבא שלו מת, או
לכאב של איזו פרחה שנאבד לה השפתון.

אבל אתה, תגיד לי, איך אפשר להשוות לב שבור עם חרם?
לעזאזל, רואים שלא עברו עליך דברים מהסוג הזה.
לב שבור. הבעיה היא בינך לבין בן אדם אחר. זה קורה. אתה לא
בהכרח אשם, חרם זה כולל כבר כמה אנשים, וזה מציב אותך בעמדה של
"כנראה שאני דפוק".

ותגיד לי, למה אתה לא יכול להוריד רגע את הראש, לעשות את
הטלפון המחורבן ולסיים את זה?