''ומה בשבילך?''
"עוגת גבינה, עם דובדבנים בצד", ענתה בחופזה כשהיא ממשיכה לחפש
בכיס הפנימי של התיק.
הוא לא הבין למה כל כך לחוץ לה למצוא את הפתק הזה דווקא
עכשיו.
''בכל מקרה, מה אמרת לגבי מחר?''
''אני חושב שמחר יהיה נפלא אם תבואי ל...''
''אה, מצאתי! כן, אני אבוא".
היא הביטה בו כמו בנעליים האחרונות שקנתה, אלו שהיא אף פעם לא
הבינה למה היא קנתה אותן.
הפתק היה סגול מכתם של עט, והיא החזיקה בו כאילו הוא הדבר
החשוב ביותר לה.
העוגה שלה הגיעה, וגם הקולה שלו, הוא מעולם לא אהב קפה, זה היה
לו מר.
מעליהם עבר מטוס קרב ירוק וחשוד, ואחרי כמה שניות, נפל משהו
מהשמיים... ההדף היה אדיר ועוגת הגבינה הפכה לאחד עם הפתק
הסגול שהפך לאחד מוקדם יותר- עם הדיו הכחול מהעט.

היא הבינה כמה היא אוהבת אותו, הרבה יותר מהנעליים האחרונות
שקנתה, ובכוח שנשאר לה ביד, היא אחזה בו, ובידה השניה נמעך לאט
הפתק הסגול, שהיה לה כל כך חשוב.