עדנה תמיד היתה אובדנית
אך נתנה לדברים יפים לשמח אותה.

כשהייתה נוגסת באגס, זה היה לה טעים,
אך לא יכלה שלא להתאפק
שיתפוצץ לה בפנים.
כאשר היתה לועסת מסטיק, רצתה -
שהמסטיק יגרום לסדק בלסתה.
אפשר לומר שעדנה אהבה לזמר מול כל ברנש.
רק שלא יצא לה אף פעם ממש,
לשיר ליד מישהו אחר וחדש.

אז הדבר שעשתה במקום,
היה לרכוב על אפניים,
שמהם תמיד נפלה אחת ושתיים!
בזמרה מצלצלת וסבר פנים,
הביאו את עדנה לבית החולים
שם נתנו לה כדור, ועצה לחיים
''לשיר עדיף שלא, אבל להיזהר אפשר''
מה שגרם לעדנה, רק להרגיש אותו הדבר.

עדנה מצאה בבית החולים חבר
זה היה ילד, שנורא אהב להסתפר
הדבר השני שאהב אותו נער
היה לשחק בריצה עם תער.
ושיחקו יום אחד אז אותם השניים
והוא לא הבין מאיפה הגיעו המים
עד שגילה שעדנה
לא פחות ולא אחרת
הייתה לבלון מים, ולא לגברת.