היו עולים ימי חיינו אדים
מהאדמה
מועדים שמחים
לפעמים מדדים
וגם נופלים
היינו מנערים מכפות ידינו
עפר
בקומנו
מזדקפים בשמחות מגננתנו
בקסדות העשויות
מפרחים  בוכים
ועלי כותרת רכים
מנחים בזמן
המקפל כלליו וקללותיו
נוטף זיעת אפו ללא פת
ונופל על חרבו

עטוף טלית באוושת קולו
עיוור מתחזה לעטלף
עת גלי קולות סמויים נושבים
בין הקירות
איש שם לא הבין
בהד  המערות
וטרם ידעו קולות סמויים הבאים
מתוף הלב
לבסוף עת המריא לשמים
ללא כנפיים
ממרומי נימי לבו
היה מאתר ומלבין
את הנפש
זו ההולכת בדרכה לתומה
מתרה פעמיו בטומאה
בא בתמימותה
קוצף בחלקת ראשה
בנפשה בדמה וממיתה.

דומה גם כפות הידיים
מאליהן היו לאות
מוחות את העפר
עייפות מלגונן על הבינה
לפעמים הייתה נשברת הגולגולת
ותאי המוח היו נגלים לבנים
או מאפירים ללא טיפת דם
מיותרת לגוון בתבונות האדם

במחאת הידיים הזרועות
הן היו החזית
והסרבניות
בשעה ונפל הגוף
כפות הידיים, מיאנו לבלום נפילות
מחשש עפר היבשות המזוהמות
כמו זוכרות התפלשיות קדומות

אפשר היה לראותן מפגינות
בעשר אצבעות מצביעות
על פרח ועד הגבעול
מעידן הקרח ועד
המעלות ההולכות ועולות
מי יצא עוד לשוח בשדות?
פת הלחם הייתה
נעוצה בבשר החיות;
שהיו מעמיקים לחפור
בעור בבשר תהיות
חניתות, חניקות,
לבסוף מבשמים בחניטות
משמרים מעשים לדורות

אל ציפור קטנה מפנים עורף
לא אצבעות מאשימות
משליכים לעברה אבן
שתעוף לכל הרוחות
גם ידעו היכן דרוש בזמן
להתחזות לאדם קדמון
או לחוש זה העת שאינו לכל עת
עת לצאת למסעות ברעות
להשמיד להכחיד להניח כאבים בהמון
או לאחוז חרב ממתכת
בלילות שתהיה מתהפכת
מבלי שיבוא באוזניה פשר הקולות

רק מראה הפרוכת המקודשת
בימים
לדוש בעולות
בזבחים
בבקשות בעוולות
בתבן וחמר להעלות לבנות
אך פתאום ללא רעם-מהסס
להניח  ערים
בדייק אש חומות
להשליך שמן רותח הניתך
בנוצות העוטרות קסדות
ובזה החרון
לא נותר שריד אחרון
לזכר תפארת ציפור
ולו כציוץ שירון
כפי שחשב ביאליק
באה מארצות הקור

מתו בשיבה טובה המשוררים התמימים
עם הדעת בשובה בקיץ האחרון
מותה בא עליה כאבן מושלכת
הנופלת על ראשה פתאום
לכשאחרון העלים נפל חלל
והשלכת הייתה מושלת
אזי נוצתה גם נמרטה בעיתה
בעיתו של קישוט לראש קסדה
אפשר עכשיו בשעת שחרית
תבוא נשמתה על סודה
שמע על המיטה
להשמיע  כיצד עולה תפילה
שירה  בתוף אוזני מאמין
או ללכת בפולחן שחור ואמין
עם חור בנשמה
ועגיל של משכיל

ללא מחשבה מקדימה
לערוף ראש ארנבת
לשפד את גופה בכאב מלמולים
אפשר ללדת דת שאין בה סליחות
ולא מחילות

באין מנחם מבלי משים
באין רואים ברחם אישה מיוסרת
להניח טומאה וטהרה
מעור הנפולות למתוח להצמיח כיסוי בכוויות אנושות
אחר כך לקצור
על פי סווג הרקמות
לראות כיצד יבוא אור בעור
בקדמת האושיות
ניתן גם את קרביה להפוך שאריות
להשליך לאדמה כך סתם ללא סיבה

להבעיר מדורה
עד תבוא הדממה
והגחלת בלחישה
קוראת לחשכה
או להקת תנים תעלה יללות
כקטורת ללא בשמים
מחסיר מחויב מיתה
להגיד ולצאת ידי חובה

בדת החדשה יש תמורה
איגרת המורה נבוכים
כי זו העת לנעוץ שיניים בבשרים
החרוכים כמו בסוף יום צייד
בתום דריכות בין שבילי היערות
המצילים בצמרות חרקים
המתקיימים חסויים בעלוות
לפלס
או להבדיל
אלף נתיבים
בדרכים החשופות
להעצים
לחוש צמרמורות
בדרכים הללו אפשר גם ללכת על קוצים
גם לטפס כמו קופים שנית
על עצים או להשקיט את הרעב
בתענית
בבהונות כפות רגליים
או ציפורניים כואבות
לחצות  מעברים
לדרוך על ערים מכוסות או שרופות
ולא לשאול;
היכן הילד והילדה שצחקו ושיחקו אתמול
ופשוטים הדברים שאינם נגמרים
השורצים ברוצים לראות
את שחפצים להיות מנצנצים
ורצים לדף גמרא יומי
ניתן להסתובב מעגלים
באמונה של אבן שחורה
שיש בה ידיעה שעולה
מסתובבים שבע פעמים ומתקדשים
מתוכה השחורה

או לשאול את בתולת הימים הנטולה בעלים
כיצד נולדים הילדים
כדרך החסידה בחסדה
בה היולד המיוסר טרם למד האדם כיצד
ממסמרים במסמרים בן בתולה על צלבים.

או להתנועע כמו לולב
בחצי אמונה להתנהל
להתפלל על שלא ברכנו
גם לא אכלנו בשר נא
צור ברכנו לשעה
ואמונתנו תעלה שלמה אם חסרה
אפשר גם חיה גדולה וכשרה
מפריסה פרסה
מעלה גרה לשחוט את דמה
לראות כיצד ניגר ונספג באדמה
אחר כל הדברים הללו
לתקוע בראשה  בוידוא הריגה
קליעים הנהדפים מאבק השריפה
זאת ועוד
אם עודנו רגישים עד אימה
להניחה לפרפורים
אבל להודות שהפכה טריפה.

עכשיו עת הרועים הרואים
ומחללים
גם המלכים שאחזו חלילים
וכינורות מתו
אחר מאה ועשרים שנה
לא לפני שהמיתו את חצי עמם
את ההמונים איש לא זכר
כיום הזמנים אינם מיומנים
לזכור יפי העיניים
האדמוני מנעים זמירות
ומלכים
גזל כרמים וזמורות
להטיל בזמן אבן קלע למעמקי מצח
בשכחה הנחושה
אחר כך בלחישה לפשוט את עור
התבונה

יש  אומרים נחוצות שתי ידיים
בה לאחוז שכן אינה באה מרצונה
עד מחוזה
כמו במרפסת ההיא
יש לראותה בשתי העיניים עירומה
ולשלוח את אוריה למות למען הגבורה
בשם השם והאהבה
זו שאינה באה ממש עד הקרביים
לכל היותר לגובה הברכיים
או המעיים הגמישים
שנעשו ועשו מקרביה
בייעודו וציוויו
נוד נפוח
למי באושים

הגמלים שם ימותו מצמא
באורחות הרעב
כמו מילים
בדיונות המדבר
בהזיית פאטה -מורגנה
יראו גרגירים של זהב
בטרם יבשו הקרביים
להוליך במחפורת בארות חיים
מימים ימימה נושאים חמת זעם הזמנים
באלו המים זוחל קדמוני
יש אומרים
בשרשרת חיים  את ארבעת גפיו
הניח על פני האדמה
לא ראה כיצד הסופה מתפוררת בחולות
ועולות ברוח  הבאות
הברות בצבעים
הנושבים
גוונים חמימים
מארבע רוחות השמים
אין באים עוד ריחות בשמים
לכל הפחות ייוודעו הכיוונים

הניחי גם את האסתטי הסינתטי
הפה  כואב מהברות
ונשיפת האותיות
הן תתמוססנה טרם ירדו הגשמים
והסנה מהאדמה יעלה באש
והארץ תשוב להיות לחה
וגמישה בבוץ וברוחה
ברוכה עת יחדור מבעד לעור
הקוץ הדק וקור רעד נוקש בשיניים
אז בכל הנימות יבוא האור
אם כל רגעיו
רגועה תערסל
בחיקה פסל ומסכה

עכשיו זו קללת הסוודר
הארוג  משעותיה המתות
של קשישת השעות דמדומי ערב
עת לנוח להתכונן
להתבונן במסרגות השוקעות
אך צובעות בעיניים
צורות אלכסוניות
והרוח עוד טרם בואו סערה.

יש כאן קיסמי שיניים
אפשר אתם להסיר
ניבים גם את הטוחנות
עד יפלו שאריות הבשר הכלואות
במרווחים והבועה  תתפוצץ מעור תצא לאור
ישובו האגמים יימלאו מים
בכאב הזה לא יבוא שור הבר
בטרם יבין מי ציווה שכך גורלו
עד כלות הדורות

את הלוויתן הכחול
אפשר להשאיר לשחות
לא להביע חששות ממילא  
גורל דג כביר
נחרץ להכחדות
באחרית את תיבת הדיג
אפשר להטביע בים
המים הדגולים
אלה החפים מכללים
הבאים והולכים
כגלים