לא מובן למה, אבל לפעמים, כשבן אדם מרגיש חרא, הוא חושב את כל
המחשבות השליליות ביותר בעולם,  הוא נהיה האדם הפסימי ביותר עם
דמיון שלילי פרוע.
 היום הרגשת חרא. כאב ראש, סחרחורת, בחילה, לחץ דם גבוה.
הרופא אמר שאולי התייבשת ושלח אותך לנוח.
אבל לפני זה, לפני שהגעת בכלל למצב שאתה הולך לרופא בכלל, עברו
בראשך מספר מחשבות, שליליות כמובן.
 ניסית לדמיין את ההלוויה שלך. דמיינת את כל אותם הפרצופים
שאתה מכיר טוב כל כך, עומדים בסמוך לקבר שזה עתה כוסה באדמת
הקודש, פניהם חוורים, חלקם בוכים, חלקם מנחמים. אתה מצליח
לדמיין אותה, נופלת על הקבר ובוכה, ממלמלת לעצמה משהו בקשר לזה
שבפעם האחרונה שדיברה איתך לא דיברה מספיק, לא הקשיבה לך כל
כך, היתה עסוקה באלף ואחד דברים אחרים, שוליים ועכשיו היא
מצטערת על זה. ממלמלת כל הזמן שאוהבת אותך, מתחננת שלא תלך,
ואתה יודע שלעולם לא תוכל לשכוח אותך, האהבה הראשונה הרצינית
שלה, הגבר הראשון שלה שעזב ככה פתאום. הוא רק אמר שלא חש בטוב
וחצי שעה אחר כך התמוטת, איבד הכרה, נשימה ואז גם דופק, כך סתם
פתאום. והוא הרי צעיר כל כך.
ואתה מדמיין את האהבה הראשונה שלך, בשמלה שחורה וארוכה, עם
כיסוי הראש, עומדת לא רחוק משם וממלמלת תפילות. שש שנים לא
ראית אותה, שש שנים עברו מאז שחזרה בתשובה. ואתה הרי נלחמת כדי
לראותה שוב. אך הדת, האמונה ניצחה, ועכשיו היא זו שבאה לראות
אותך, אך לא פנים אל מול פנים, אלא פנים מול קבר טרי.
אתה מצליח לדמיין אותן מדברות עליך, מנסות להכיר אחת את
השנייה, וכל זה נורא מוזר לך, איך הן קשורות זו לזו בכלל?
אתה מצליח לדמיין הכל. הספדים, תפילות, בכי, דמעות, ורק את
המשפחה שלך אינך מצליח לראות משום מה.
 כעבור עשר דקות חלל המוח שלך מתמלא דמיון חדש, אתה מדמיין
שאתה מתעלף. אתה מצליח לראות שרופאים בודקים אותך בבית החולים
וכעבור זמן מה מודיעים לך שיש לך גידול בראש ושאוטומטית אתה
משתחרר מהמסגרת שאליה אתה מחויב כעת ושאתה מעכשיו 100% נכה.
ואז אתה רואה אותה עומדת ליד המיטה שלך, ואתה חצי חי חצי מת,
מציע לה שתעזוב אותך ותלך לחפש אהבה אחרת. אתה לא עושה את זה
מרוע לב, אתה פשוט לא רוצה שהיא תסבול שוב כפי שסבלה לא מזמן
בגלל מחלה דומה אצל אדם קרוב.
אתה מצליח לדמיין את הטיפולים שעושים לך, איך אתה מקריח. אתה
אפילו מצליח לחוש את ריח בית החולים, אבל את התשובה שלה אינך
מצליח לשמוע משום מה.
 אתה הולך לרופא. הוא נותן לך יום מנוחה ותרופה. אתה לוקח את
התרופה ושוכב במיטה כדי לנוח. כעבור חצי שעה אתה סוגר את
עינייך ומדמיין אותה שוכבת לידך, מחבקת ומנשקת אותך, אומרת
שאוהבת ואתה מחזיר לה בחיבוק ונשיקה. אתה מצליח לדמיין הכל, כל
פרט, כל מילה, פשוט הכל.
 אתה מעריך שעכשיו אתה מרגיש יותר טוב. אז אולי זה הזמן
להתקשר אליה, להגיד שעכשיו אתה חש בטוב ואולי לקבוע איתה ללכת
לסרט או למסעדה מחר. הרי מסעדה זה רעיון בהרבה יותר טוב מללכת
לבית החולים או להלוויה.



3/07/05   משל"ט ארז