" עשה עם זה משהו שייגרום לך לחייך " אמרה לי אמא כשהיא דחפה
לידיי מטעפה לבנה ושמנה, "אתה כבר ילד גדול, אל תבזבז את זה על
שטויות". "תודה, ממש תודה. אני כבר באמת גדול, 27 זה לא צחוק,
אז אולי גם תואילי בטובך להפסיק לקרוא לי ילד" השבתי לה. נו
באמת, חשבתי לעצמי, ראו את דרכם של ההורים, מצפים ממך שתתנהג
בבגרות וסותרים עצמם בזאת שקוראים לך ילד. אולי זהו סתם קטע
אימהי-פולני טיפוסי שאינני מבין, אך עם זאת, לעיתים זה נורא
מרגיז.
בדרכי הבייתה, חשבתי על דברייה של אמי, על רצונה שאשתמש בכסף
בכדי לשמח עצמי אך לא הצלחתי להעלות דבר  שבאמת ייגרום לי
לאושר. אדם אחר וודאי היה מנצל כסף זה לקניית אוטו חדש, נסיעה
לחול או מערכת קולנוע ביתית מפוארת. אך אף אחד מהנ"ל לא דיברו
אליי.
" כנס לקניון האושר - צא מהעצבות " היה כתוב באותיות גדולות על
מכתב פירסומת שקיבלתי בבוקר למחרת. קניון אושר? זה מוזר, חשבתי
לעצמי. אך בכל זאת החלטתי לבדוק את העניין, אחרי הכל אולי באמת
אוכל להשתמש בכסף בכדי לעשותי מאושר.
ככה עוד לפני שנכנסתי לחניון הקניון, הסתכלתי על מראו החיצוני
ואני חייב לציין שהוא עשה עליי רושם רציני. הוא היה צבעוני
להפליא, מואר בספוטים נוצצים מכל עבר ועבר וציורים חיכניים.
אולם, למרבה הפתעתי, מבפנים היה לבן כולו, ללא אורות נוצצים,
או מיני אלמנטים של יופי. למעשה הוא לא היה דומה לקניון. רק
חלל גדול וריקני מלא בחדרים סביב.  מעל כל חדר שכזה, שבעצם
שימש כחנות, היה שלט המעיד על סוג החנות. החנות הראשונה אליה
נכנסתי הייתה "בית מרקחת לאושר", כל אשר היה בה הוא דלפק קטנטן
ומאחוריו מוכר במדים לבנים ובוהקים. "שלום אדוני" הוא אמר,
"כיצד אוכל לשרת אותך?".-"אממממ" מילמלתי, "אני מחפש משהו
שיעשה אותי מאושר ו...". "אם כך הגעת למקום הנכון!" הוא אמר
בחיוך רחב, "יש לנו כדורים חדשים, אני מאמין שהם יעשו את
העבודה! קוראים לזה "הפינס 2001" , מה אתה מעדיף: קפסולות או
סירופ?". "רק רגע! כמה זה עולה, ההפישיט 2001 הזה??" שאלתי.
"549.99 ש"ח וזה מספיק לחודש שלם"ה. 549.99 ש"ח, חשבתי לעצמי,
אין דבר שאני שונא יותר מה- 99 אגורות המזדיינות האלה שמיפות
את המחיר. "איך זה עובד?" שאלתי בתמימות. "כדור אחד כל 4 שעות
ולא תמחק את החיוך כל היום" הוא ענה. "ואין לזה לפעמים השפעות
רעות??" התעניינתי. "אממ, תשמע, יש לזה השפעות לוואי, אבל זה
ממש כלום!, אין לך מה לדא.." -"השפעות לוואי?" נכנסתי בדבריו
"איזה תופעות לוואי?". "יש סיכוים דלים שלאחר ההשפעה או בתום
השימוש תכנס לדיכאון". "דיכאון?, לא תודה" אמרתי ויצאתי מהחנות
מבלי לומר שלום. גם כן, 549 שקל ו- 99 אגורות בעבור אושר עם
תופעות לוואי, נו באמת, מי צריך את זה.
החנות הבאה אליה נכנסתי הייתה מעין חנות רוחנית שכזו. ליד
שולחן קטנטן ישבה לה בחורה צעירה. "אני יכולה לעזור לך במשהו?"
היא שאלה בנימוס. "אני מקווה מאוד, אני מחפש משהו שיביא לי
אושר" אמרתי לה. "בוודאי שאוכל לעזור לך, תן לי שערה מראשך
והושט לי את ידך". -"מה זאת אומרת? איך ייתן לי הדבר אושר?"
שאלתי בתמיהה. "אני מכשפה טובה, אל דאגה. בעזרת שערה מראשך וכף
ידך, אוכל לתת לך חיים מאושרים" היא אמרה. "וכמה עולה כל
העניין הזה?" שאלתי שוב. "250 שקלים" היא ענתה בגאווה. "250?,
רגע! אין לזה איזה שהם תופעות לוואי או משהו נכון?" שאלתי לפני
שיסדרו אותי שוב. "ובכן, זה ידוע כי ברגע שהינך משתמש במאגיה
מכל סוג שהיא, היא חוזרת אלייך בהפכיות אחרי זמן מה". -"זה
אומר שאחרי זמן מה חיי ייהפכו לקטסטרופה?!, לא תודה!". בחיי,
כבר כמעט שהתפתתי שוב.
מרוב יאוש החלטתי ללכת לחנותו של "יועץ האושר". גם חדרו  היה
לבן בוהק ופינה עמד לו שולחן משרדי עם כיסאות משני עבריו.
"שלום! אנא, שב" אמר היועץ בנימה סימפטית. "תודה" אמרתי
והתיישבתי "אני מחפש אושר, בכל מחיר, אשמח אם תוכל לעזור לי".
הבחור גיחח ואמר "וודאי, וודאי!, אך אינני מוכר מוצרים או
כשפים, אני מוכר את שירותיי". "ומה מחיר שירותך?" שאלתי.
"תחילה אמרת כי הינך מחפש אושר בכל מחיר וכעת אתה שואל אותי את
מחירו?". -"אתה יודע, רק בשביל לדעת" השבתי בחוסר נעימות. "אם
כך, מחיר שרותי הוא 1000 ש"ח". -"1000 שח??? היצאת מדעתך?".
"-תשמע בחור, רצית אושר, הלא כך?". "וודאי, אך לא ידעתי שמחירו
כל כך גבוה, איני יודע אם אוכל להרשות זאת לעצמי. ובכלל! איזה
מן קניון הוא זה המוכר אושר עם תופעות לוואי? מהרגע שהגעתי
לכאן התחלתי רק לפקפק במושג אושר" אמרתי. שוב הוא גיחח, הפעם
היה זה גיחוח רציני "תשמע, אתה נראה לי אדם נבון, אדבר איתך
גלויות. אינני מאמין כי לאושר יש מחיר, האושר חבוי אי שם,
בחבריך, אהוביך, ביכולתך, כשרונותיך וכו'. אם רק תדע להעריך
אותם אחד אחד תוכל באמת להיות מאושר". -"מדוע אם כך הינך גובה
1000 ש"ח בעבור שרותיך אם אינך מאמין במחיר האושר?" שאלתי.
-"את האמת בחור?, מצבי הכלכלי אינו יציב בזמן האחרון והיינני
חייב לסגור את החודש בצורה כזו או אחרת". הפעם גיחחתי אני "מה
שמך?" שאלתי. "אור" ענה לי הבחור. "תודה רבה, אור!, היה נעים
לשוחח עמך".
במהרה יצאתי מהמקום הנוראי ההוא שנקרא "קניון האושר" שמוכר
אושר מזוייף עם תופעות לוואי וחשבתי, בעצם קניתי לי פיסת אושר
קטנטונת בחינם ולמדתי שיעור  מאוד חשוב: אושר לא ניתן לקנות
בכסף, אולם תופתעו לגלות כי אכן ישנו מחיר לאושר והוא עצבות.