היא יושבת במושב לפני
שיערה חלק. עיניי לא.
פה רועד, הוא לא יוציא מילה.
והאם היא תסובב ראשה אחורה
היא תסובב אותו בחזרה.
והאוטובוס נוסע.
ואני יורד.
והיא נשארת.
והיא יפה.
והאוטובוס חולף.
והזיכרון

היא יושבת במושב לידי
ראשה מסובב  לכיוון האחר.
כל כך קרובים
כמעט נוגעים
כמעט יותר
ואני יכול אפילו לדבר
אילו היו בעולם מילים.
ראשי לא יכול להסתובב לכיוון אחר
גם לא להסביר את הדמעות.
אם תסובב ראשה אלי
היא תראה שוב פני
אף פה עיניים ורטיבות.
והעיניים נפגשות
ואף מילה לא נאמרת.
ואוטובוס בשלו.
והעיר מתקדמת.
והתחנה שלי רצה מול חלון.
ואני נשאר נסער שותק.
והאוטובוס נוסע
ועוד ו  חיבור ו
והאוטובוס נוסע הרבה
ואני יורד בשתיקה.
והיא נשארת.
והיא יפה.
והאוטובוס חולף.
והזיכרון