|
היי אני מוטי אני בן 14 ואני פה מהארץ
עברתי רק עכשיו לגור במרכז וזה כל כך קשה לי בבית ספר
כולם מסתכלים עלי בצורה שונה... צוחקים עלי- מעצבנים אותי
ומעוצבנים עלי
הכל בגלל הכל בגלל אחי הקטן הוא אוטיסט מאז כל הילדים בכיתה
שלי קוראים לי אוטיסט אני מודע לזה שאני שונה
פעם חייתי עם אבא ואמא ואח י הקטן בתל אביב
אבא היכה אותנו, אני עדין בהלם- מאז כל החיים שלי השתנו
עברתי לפה... ניסיתי להתחיל הכל מההתחלה אמא שלי תמיד העירה
לי
ואמרה לי שהכל יהיה בסדר
אבא עזב ואנחנו נחיה בשקט
אבל אני לא יכול לשכוח את העובדה שהוא היכה אותי רק בגלל שהוא
שתה כמעט כל ערב
וההד שאמא שלי צורחת חרוט לי בראש עמוק בראש
הכל חוזר על עצמו פעם ביום או אפילו יותר
כשהגעתי לכיתה הזאתי פחדתי נורא בהתחלה ביום הראשון כולם באו
אלי ושאלו אותי מה קורה איך קוראים לי... והכל הם גם דיברו
איתי הכירו לי אותם ואת כל שאר חברי הכיתה
אבל ההד עדין היה חרוט לי בראש
ואני לא הצלחתי להוציא אותו... עכשיו אין לי חברים
ורק אוייבים יש לי
אני יושב בשולחן מול המורה ותמיד זורקים עלי דברים... אני רוצה
להחזיר את הגלגל אחורה.. מהרגע שאבא התחיל לשתות הייתי רוצה
להרוג אותו
הוא הרס את החיים שלי את החיים של כל המשפחה הזאתי אנחנו כבר
לא אותה המשפחה הוא הרס אותה
וחברים אין לי ואחי חולה מאוד
אמא כל הזמן מספרת שהיא התגברה על הכל אבל היא לא
היא מעשנת הרבה יותר מהעבר ויש לילות שאני שומע בכי מהחדר שלה
אנחנו לא ניהיה אותה המשפחה
מבוסס על סיפור אמיתי מוטי-שם בדוי |
|
|
בצבא הייתי
סלוגניסט צבאי
כתבתי משפטי מחץ
לתתי אלופים
ד"ר מישה רוזנר
בנסיון שיכנוע
נוסף |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.