בשביל מה צריך את זה,
אם החיים הם מתחילתם ועד סופם משבר אחד שרודף שני,
מאבקים והתמודדויות בלתי פוסקים,
בשביל מה?
בשביל מה באתי לפה? למצוא אושר שלא קיים?
להתאכזב כל פעם מחדש מאהבה אחרת?
להאבק ולנסות לרצות את האנשים סביב? את עצמי?
לחפש את האושר שלא קיים, את ההתגשמות העצמית שלא מגיעה לעולם
(כי תמיד יש טובים ממך),
בשביל מה?

אם לכל דבר טוב יש סוף, וזה לא משנה מתי - אבל הסוף תמיד
מגיע,
אז בשביל מה צריך את הכאב הזה,
בשביל מה בכלל לנסות,
בשביל מה להשקיע כל כך הרבה בשביל לא להיות מרוצים בסוף,
בשביל מה בכלל להתאמץ?

בשביל מה הביאו אותי? בשביל ההגשמה העצמית שלהם?
ועכשיו זה כנראה הדבר היחיד שמשאיר אותי פה...
כי אני יכולה להסתדר בלעדיי,
ואני בטוחה שגם העולם יכול להסתדר בלעדיי (נכון, לחלקו יהיה
יותר קשה מלאחרים - אבל יש להם את החיים שלהם והמשפחה שלהם,
והאושר (האולי זמני ואולי לא) שלהם.
אבל הסיבה היחידה שאני אפילו לא יכולה לחשוב על באמת להרים
ידיים וללכת מכאן
(למרות שהייתי עושה את זה בקלות, עייפתי מכל המאבקים
וההתמודדויות, ובעיקר מהכאב),
זה אלו שלא יסלחו לי בחיים.
אני חושבת שזה המחיר כשיש משפחה שאוהבת ותומכת, וכל מה שהם
רוצים זה שיהיה לך טוב...
אבל מה אם אתה כבר לא רוצה?