הנביחות המוכרות של הכלב שלי משכו את תשומת לבי, לא היו אלו
נביחות של שעמום, לא של בדידות, לא של רעב.
אלו היו נביחות שלא היה ניתן לטעות בהן.
קיפוד.
זה הלילה השלישי ברציפות שהקיפוד מטריד את מנוחתו של הכלב
המטומטם הזה, כנראה שאנחנו לא מורידים אותו רחוק מספיק.
תבינו, לאורך השנים פיתחנו שיטה מצוינת לטיפול בקיפודים
שפולשים לחצר המוריקה שלנו,
את חפירה.
מרימים את הקיפוד ומורידים אותו היכן שנראה לך לנכון, יעיל
הומני ונחמד מצדנו, או שככה חשבנו...
אני לא יודע אם קיפודים מתנשפים כדי להבריח אויבים, סתם מבהלה
או שאולי הקיפוד הזה היה סתם אסמטי, זה לא משנה, מה שכן משנה
זה שהקיפוד הזה התנשף כאילו הוא כרגע יצא מאורגיה עם 14
קיפודות נימפומניות.
אה, וגם היה את העניין של הכדור, קיפודים מתגלגלים לכדור כשהם
מותקפים, כדי שהקוצים יפנו לכל כיוון, כולם יודעים את זה.
כולם חוץ מהכלב שלי, שמנסה בטירוף חייתי לבלוע את הקיפוד הזה,
ורק כדי להבהיר את מידת השעשוע שלי מהעניין, מדובר בפינצ'ר...
אז אני יוצא לחצר ורואה פינצ'ר זקן מאוד, עם ארבע שיניים בפה,
מנסה לבלוע קיפוד מתנשף שלא קטן ממנו בהרבה, נפצע, מייבב
ונסוג.
ואז עוד פעם.
כמה שהסיטואציה שיעשעה אותי הייתי חייב לעשות משהו בנידון.
הרמתי את הקיפוד עם את החפירה והחלטתי לקחת אותו לחצר בצד השני
של הכביש, חצר חומה, יבשה ומתה, ניגוד חד לחצר המוריקה שלנו.
ואז, בעוד אני נושא קיפוד משטח מוריק ושופע לכיוון אדמה חומה
וסדוקה שעליה צומחים רק מספר קוצים, עלו בי אותן מחשבות על
תיאולוגיה קיפודית.
ניסיתי לדמיין לעצמי מה הקיפוד הזה, שדרך אגב הוא חיה חמודה
להפליא ברגע שהוא לא כדור מתנשף של קוצים, מדמיין לעצמו
עכשיו.
הותקף על ידי דרקון נובח אכזרי, לא יכול להיות שהוא שרד התקפה
כה אינטנסיבית, הוא וודאי מת.
והדמות הכהה שבא וחסמה לו את האור עם כלי החקלאות שלה (מגל, את
חפירה, מה ההבדל?) הוא וודאי מלאך המוות, בא לקחת אותו לעולם
שמעבר, לעולם שכולו טוב, או שמא עולם שכולו רע?
וודאי עלו במוחו של הקיפוד שאלות כמו "האם אני קיפוד טוב, או
שמא גורלי נחרץ?"
הוא לא נראה לי כמו קיפוד רע, אז לחשתי לו מילים מרגיעות, הוא
נראה רגוע יותר, הוא וודאי חשב לעצמו שגורלו הוא גן עדן, אבל
לפתע הוא התחיל להתנשף שוב, כנראה שהאמונה הקיפודית אוסרת על
אורגיות...
כך, בעודי חושב מחשבות על חיים ומוות, הנחתי את הקיפוד במישור
היבש, כמו שעשיתי עם קיפודים רבים לפניו, קראתי לכלבי וליטפתי
את שלושת ראשיו.
יחד חזרנו הביתה, בין טרטרוס לשדות האילסיים, להמתין לקיפוד
הבא...