|
יושבת בחושך תחת עץ עירום
ענפיו שבורים וגזעו עקום
הוא אינו מגן עליי כלל
אני יושבת תחת עץ מקולל
הכל שקט פרט לקולות הינשופים
ובראשי יש חריקות וצלצולי פעמונים
השלווה עזבה אותי מזמן
הייאוש שולט והדיכאון לובש פני שטן
לא יודעת מה לעשות
לא יודעת למה לצפות
לא יודעת מתי הכל ייגמר
מחכה שתבוא ולא תיתן לי להישבר
הלוואי וידעתי להעלים את ההרגשה
בלי להזיל דמעה
בלי להיות תלויה
בלי להרגיש קטנה
הלוואי והשורות הללו לא היו נכתבות
והרגשות לא היו פורצים את החומות
הלוואי וכל זה לא היה אמיתי
ובכל זאת היית יושב כאן איתי
לא יודעת מה לעשות
לא יודעת למה לצפות
לא יודעת מתי הכל ייגמר
מחכה שתבוא ולא תיתן לי להישבר |
|
|
מתוך קריאה
עמוקה ודייקנית
של הסלוגנים
בבמה, הגעתי
למסקנה שעד היום
לא פירסמתי משהו
שהיה גם מנוסח
יפה וגם התוכן
שלו היה עמוק
ופילוסופי, אז
בגילוי מרשים
אני מביאה
בפניכם את משפט
החכמה שצץ לי
בראשי לפני זמן
מה ומלווה אותי
עד היום,
והחלטתי לחלוק
אותו עמכם: "טוב
למות בעד
בימתנו"....
טושטוש לפחות
מנסה... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.