|
בחוץ עוד נושבות
המילים שלך.
כמו מסרבות לחלוף
את מעטה
השיכחה שלי.
והעלים היבשים של סוף
הקיץ
הם שמסמנים בי
מחשבות
רחוקות.
ואת יודעת
שזאת רק
הרוח
שנושבת בי
עתה. |
|
|
בשואה, היו
יהודים שנטרו
טינה לתפיסה של
דאגה למחר,
וטענו כי יש
לנהוג לפי "אכול
ושתה כי מחר
נמות". ואכן, הם
אכלו ושתו
ולמחרת מתו.
אדולף |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.