פרחים בשורות, שיחים ירוקים,
ושמש חורפית מרעיפה את חומה,
מנין אנשים רחוקים נפגשים,
רק שקט של מוות מפר השלווה.

ואת מתת לי לפתע, כך סתם,
זלגת לך מבין זרועותיי,
ואני מביט בך כעת,
לא עוד פגיעה,
חשופה תחת הבד לפני.

כולם הלכו כבר מזמן,
רק אני נותרתי כאן על ברכיי,
כמשותק אני אסור לצדך,
נאחז בחול הלח שתחתי,

נבלה! השארת אותי
להמשיך לחיות פה לבד,
והרי הבטחת לי,
הבטחת שנחיה,
שנחיה שנינו יחד
לעד.