אליק קיאנסקי / בספירה לאחור |
באדום וזהב.
נשרו ענפים ועלים יבשים
שגוועו מרעב.
גוועו לאורו של ירח לבן,
גוועו על שטחים ירוקים,
ברגע שבו תם ונחתם -
גן עדן נטול אנשים.
חבלי השתיקה הידקו באוויר
קשר דממה ורק -
פחד עדין בלילה שביר
השמיע קולו וצחק...
צחק על ההיא,
צחק על ההוא,
צחק על נחש ערמומי,
הירח הביט
ונראה קצת המום,
כשנזרקנו לתהום האנושית.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|