New Stage - Go To Main Page

איתן הס
/
איך פעם היו כאן הרים

פעם, כשהיינו קטנים, גרנו ליד ההרים.
הם תמיד נראו לנו כל כך גבוהים, שאת השמש הם מסתירים.
אמא טענה, שאלו בסך הכל
שתי ערימות גדולות של חול,
ויום אחד יבוא טרקטור גדול וצהוב
ויקח אותן לצד השני של הרחוב.
אבל אמא גם אמרה שאין ילדים בחלל,
וזה מראה שהיא לא מבינה בזה בכלל.

בחורף כל ההרים מכוסים בשלג כמו החרמון,
ואנחנו, על יריעות פלסטיק, גולשים במדרון.
ובאביב, המדרונות פורחים בשלל צבעים,
במיליון פרחים שאת שמותיהם איננו יודעים.
ובקיץ, ההרים נותנים צל גדול, קריר ונעים,
ואנחנו יושבים בו, וסיפורים דמיוניים ממציאים.
ובסתיו, ההרים נותנים מחסה מהרוח,
שם אפשר היה תמיד לשכב ולנוח.

אבל יום אחד, באמת בא טרקטור גדול וצהוב,
והעביר את ההרים לצד השני של הרחוב.
ואיפה שהיו ההרים של ילדותנו המופלאה
בנו גן ילדים, מכולת ומרפאה.
והילדים שבגן שומעים את הסיפורים,
איך היו כאן פעם הרים.


מוקדש לילדה ירושלמית אחת,
בעלת דמיון מפותח במיוחד,
שאהבה את ההרים ליד ביתה,
שנשארו כזכרון מתוק מילדותה...



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 31/5/06 20:09
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
איתן הס

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה