.1
תמיד חשבתי שלפני שהשמש עולה, בשעות שאף אחד לא באמת מכיר כמו
שצריך, ושהכל נראה חסר משמעות לחלוטין - אז משהו משתנה. דווקא
בשעות האלה - אני מתחיל לראות את כל האור שבעולם, מציף את הנוף
מהחלון שלי וממלא אותו בקרניים זכות וחמות של אור. אני מצטנף
על החלון כנגד המסגרת שלו, מסתגר ונפתח לעבר כל העולם שניה
לפני שהוא פוקח עיניים מנומנמות. הסיגריה האחרונה הזאת, של
לפני שכולם מתעוררים, בדיוק כשאני הולך לישון, עושה את כל
ההבדל. העשן שיוצא לי מהפה מפעפע ונמזג אל תוך האוויר. אני
סוגר את התריסים והולך לחלום.

.2
אני מסתכל על שני כבר כמה שנים. הרגעים שאני ויניב חולקים בבית
קפה שלנו, תמיד היו נראים יותר משמעותיים כששני היתה מחייכת
ומסתכלת ברקע כאילו במקרה. השתיקות ההדדיות, הקפה ההולך
ומתקרר, הסיגריות שהולכות וממלאות את מאפרת האלומיניום הזולה.
אלו הרגעים שלי ושל יניב, ולפעמים - גם שלי ושל שני. אני מחבק
את הפחד כמו חבר, מרגיש את הלב שלי פועם ומרגיש קצת פחות זומבי
וקצת יותר בחיים. כשהיא עוברת ליד השולחן אני מבקש חתיכת נייר
ושואל אותה לשמה. היא מחייכת מבט של "כמה זמן לקח לך לכל
הרוחות", ואומרת בעדינות בקול שרק דמיינתי עד היום, ששמה שני.
אני עונה בחזרה בחיוך נבוך, גיא. אני כותב על פתק בכתב הכי
ברור ויציב שאני מצליח להוציא שרבוט חסר קצב ומשקל ומוסיף את
המספר שלי.

.3
הבוקר הזה מרגיש כמו צהריים. כנראה בגלל שהוא באמת כזה. אני
מתאמץ לקום לפני שאמא שלי מגיעה, שתחשוב שאני ער כבר לפחות
מ-11:00 בבוקר. מדהים איך אחרי ארבע שנים בצבא, בגיל 23, עדיין
חשוב לי מה אמא שלי תגיד. המנוחה הזאת מגיעה לי, אני משנן
לעצמי שוב ושוב כמו מנטרה שחוקה ששמעתי בפרסומת לאיסתא. אני
מסדר את המחשבות ומרתיח מים. נכנס לתוך הרוטינה ומרגיש את
ההתעסקות מרפאת ומעסיקה אותי. כפית גדושה של נס קפה רד-מאג,
שתי כפיות שטוחות של סוכר. מוסיף מים ובוחש, מפסיק באמצע
ומוסיף קצת שמנת, ואז חלב שלוש אחוז עד שהכוס מתמלאת. מערבב
שנים עשר פעמים, לוקח לגימה ופותח עיניים בפעם הראשונה באמת.

.4
רציתי להגיד לה שאני רוצה רק אותה, אבל ידעתי שזה יהיה שקר.
אני רוצה עוד כל כך הרבה, את לימור ואת עדי ואת ניצן ואת נעמי
ואת יוליה ואת רוני ואת שני ואת עינת ואת אור ואת מאיה ואת
אור. אני מרגיע את עצמי, מדליק סיגריה ומגביר את האייפוד
למקסימום, שמארח לי חברה בנסיעות מאז שהרדיו התקלקל. שילה פרבר
צועקת לי באוזן ימין, בעוד אוזן שמאל מנסה להקשיב לרחשי
התנועה. אני רק מניע את הראש מצד לצד לקצב המוסיקה וקול הרעל
שמבעבע עמוק בעורקים, ומנסה להבין מה לכל הרוחות לא בסדר
איתי.

.5
כשהמיתר השני נקרע לי באמצע ההופעה, היה פרק זמן שנע בין שניה
לחצי שניה שחשבתי לוותר. פשוט לרדת מהבמה וללכת בלי להסתכל
אחורנית פעם אחת. ישבתי על הרצפה במועדון המסריח שהופענו בו,
הוצאתי את המיתר, הכנסתי את המיתר השני והתחלתי לסובב. הגר
מתקשה כבר לתפקד, אני רוצה להיות שם בשבילה אבל אני צריך
לסובב. אני מרגיש שאני מסובב את המפתח לנצח. עם כל סיבוב שעובר
אני מרגיש את הביטחון והסבלנות שלי הולכים ופוקעים והופכים
לפקעת עצבים. אני מנסה לחייך ולצחוק על המצב, אבל אז הידיים
מתחילות לרעוד והמפתח ממשיך לסובב את עצמו מכוח האינרציה
ומהקינטיקה והעוצמה שברגע הגרוטסקי הזה. המיתר כבר כמעט ומתוח,
אני מחבר את עצמי מחדש לחשמל ומתחילים הכל מחדש. ההכרה הולכת
ונמוגה ואני נשאב מחדש לתוך המוסיקה.

.6
אני יושב בחנות, שם עוד סרט ונמק לתוכו. הפעם זה סרט על ארבעה
אחים מאומצים שאמא שלהם נרצחת והם יוצאים למסע נקמה סטייל
טרנטינו פוגש את אוליבר סטון פוגש את עמוס גיתאי. התסריט כל כך
נדוש, המשחק מאולץ, והמוח שלי עושה תחרות עם העיניים מי יכנע
ראשון. הסרט מסתיים בסצנת מרדף מכוניות עתיר תקציב, שכאילו ובא
לפצות על הדיאלוגים המחרידים שנכתבו ע"י תסריטאי זול שנשכר כדי
לחסוך כסף לסצנת מרדף מכוניות. אני מוציא את הסרט ומחזיר אותו
למדף, לוקח אחר והכל מתחיל מחדש. בראש אני סופר עוד 42 ימים עד
הטיול. אני בכלל לא מחכה לו. אני בכלל לא מחכה לכלום.

.7
אני צריך ללמוד פסיכומטרי, לעשות ביטוח בריאות, ללמוד איך
לכתוב גם כשאני לא רוצה, לכתוב לחן לשיר החדש של הגר ולכל
השירים שלי שמחכים בצד. אני צריך לתקן את המכסה מנוע של האוטו,
לדבר עם תומר בקשר להופעה בגודבר, לקחת את תמר לסרט אימה הגרוע
הזה שהיא מתה לראות, לפתוח חשבון דואר אלקטרוני בג'ימייל, ללכת
לבנק לגלות לאן נעלם לי כל הכסף, לדבר עם מת"ש לגבי הכסף שהם
חייבים לי. אני צריך ללכת לתיכון להוציא עותק חתום של תעודת
הבגרות שלי, לקנות לנאוי מתנת יום הולדת, ולעוף כבר לסיני. אני
קם קצת לפני הצהריים, במטרה ורצון להפוך את היום למלא במשמעות.
אני משלב להילוך ראשון, עוצר בסוף הרחוב, רץ הביתה, לוקח את
הגיטרה האקוסטית והולך לנגן לאונרד כהן וג'ף באקלי על החוף
בהרצליה.

.8
אש מתחברת לאש, ומים מתמסרים למים, ואני רק רוצה להרגיש שוב.
כבר לא חשוב לי מה - שיכאב, שיהיה נעים, שיצרוב לי את העור
במיליון דרכים וצורות, שיטלטל לי את ההכרה וישבור לי את הזרת
ביד ימין. רק - להרגיש. שוב. משהו.