"את בחורה של מחשבות", אומר הבחור של הלילה, "את בחורה של
רגשות", אומר הבחור של היום. "את בחורה של בעיות", אומר הידיד
של הלילה, "את בחורה של אשליות", אומר הידיד של היום.

בכל מקום בו אני נמצאת, ולצידי אדם נוסף, אנו ארבע ישויות,
האני האמיתית והאני שאיתו, הוא האמיתי והוא שאיתי, והמוזר הוא,
שאני אוהבת את האני האמיתית, ואת ה'אני' שיוצר המפגש עם האדם
המסויים, ואילו הם, הקרובים באמת, שונאים את היותם שניים,
מתבלבלים בין העצמם האמיתי לעצמם שאיתי. אני יוצרת מלחמות
פנימיות בכל אדם המתקרב אלי, והם סובלים.

"אתה האידיאל", אומרת לבחור של הלילה, "אתה המציאות", אומרת
לבחור של היום. "אתה המצפון שלי", אומרת לידיד של הלילה, "אתה
המראה שלי", אומרת לידיד של היום.

בכל מקום בו אני נמצאת, הפחדים שלי איתי. הפחד לפגוע והפחד
להפגע, הפחד לשחזר טעויות והפחד ליצור טעויות חדשות, נוראיות
אף יותר. הבחור של הליל, הבחור של היום, הידיד של הליל, הידיד
של היום, מקיפים אותי, כל אחד בזמן המיועד רק לו, בזמן בו אני
שלו, בהילה מטעה, כזו האומרת "איתי זה לא יקרה". והשכל מתריע,
הלב נרעד כולו - יודעים שההילה מטשטשת ומרמה, יודעים שאני אפגע
או אפגע, אך אני, ממשיכה לעבור בין ידיהם - המחבקות, מעודדות,
מלטפות, מכאיבות - משקרת להם ולעצמי, מחכה ליום, שהשקר יהפוך
לאמת. ומתבדה.