אף פעם היא לא האמינה בשטויות האלה של גורל. לא נראה לה, העסק
הזה, הרבה יותר כיף לחשוב שהיא האדם היחיד ששולט במה שקורה לה.
אבל זה הכל בתיאוריה - כי באופן אינטלקטואלי, היא חשבה שזו
הגישה הנכונה שצריך לאמץ בחיים. אבל ידיעה לחוד ומעשה לחוד...
בעולם שמחוץ לראש שלה, היא התנהגה אחרת לגמרי. אני לא זוכרת
מקרה שבו היא התנגדה למישהו, או הביעה באופן חופשי את דעתה.
והיא חייה כבר 21 שנים, למען השם.

לא ברור עדיין איך זה קרה, ולא שזה מצדיק את זה, אבל לאורך כל
החיים שלה, אלה היו יחסי הכוחות במשפחה. כשהיא נולדה אז ההורים
שלה היו תפרנים ולא היה להם כסף למטפלת. אז אם סבתא שלה לא
יכלה להגיע, היא הייתה נשארת לבד. לא אמורים להשאיר ילדים בני
שלוש לבד בבית. אבל את עירית אפשר, היא אחראית. היא יודעת
להעסיק את עצמה. והיא באמת העסיקה את עצמה, בעיקר נתונה לרחמי
הטלויזיה החינוכית, מה שלא ממש תרם ליכולתה האינטלקטואלית, חוץ
מזה שהיא קלטה איכשהו אנגלית מהטלוויזיה, מה שישתלם לה בגדול
אח"כ בתיכון ובפסיכומטרי.

אני חושבת שהיא נראתה לאחרונה בגיל ארבע. אמא רצתה לנוח אז היא
אמרה לעירית לא להפריע, זה פויה, אז עירית הלכה לבד לסופר לחפש
את סבתא. אמא קצת התעצבנה - מה קרה לילדה הזאת, לא נותנת לנוח,
אפשר להשתגע.  מאז עירית הבינה את העקרון, אמנם זה לקח כמה
שנים, אבל בסוף נפל אצלה האסימון - אסור להפריע לאנשים אחרים,
זה פויה. והיא אף פעם לא הפריעה יותר. פשוט נעלמה. זה קצת עצבן
אותה שאף אחד לא שם לב, רק כשהיה צריך לתלות כביסה, אבל זה היה
הכל באשמתה ממילא, ולמה סתם להיכנס למריבות. אסור להפריע
לאנשים אחרים, זה פויה.

אחיה הקטן היה קצת אחר. הוא היה כמו אמא, אהב את עצמו מאוד
מאוד. ואני מתכוונת מאוד. אחרי שהוא נולד, אמא חטפה דיכאון
קשה, כמו הרבה נשים אחרי לידה, ככה שבראש של אמא, דרור היה
תמיד שווה יותר...היא ויתרה על השפיות שלה כדי שדרור יוכל
לדרוש ממנה - שנים אח"כ - עוד הרבה דברים אחרים. שאף אחד לא
יגיד שהיא לא אמא טובה. עירית נשארה שקופה. כשאחיה התחיל ללכת
לביה"ס, הוא היה תלמיד גרוע. בסופו של דבר, אחרי הרבה צעקות
ואיומים (דבר שלילי כשלעצמו, אבל לפחות מישהו שם לב שדרור
קיים..) אמא לקחה אותו לאבחון. למרבה המזל התברר שהילד דיסלקט.
היא עדיין הייתה אמא טובה. העולם עדיין היה הגיוני.  כאן הייתה
בעצם תחילת הסוף - מאז אמא השקיעה בדרור, כי היה צריך לפתח כל
מיני מיומנויות אצלו ובגלל זה הוא היה צריך מחשב וכל מיני
צעצועים וגירויים בסביבה. עירית עלתה כיתות באופן ספונטני. לא
צריך לדאוג לעירית, היא אחראית. היא יודעת להעסיק את עצמה.
והיא באמת העסיקה את עצמה. ועכשיו כבר היו כבלים.

שנים עברו. דרור קיבל הרבה גירויים סביבתיים, אבל כלום לא ממש
השתנה והציונים שלו עדיין היו בזבל. לעומת זאת הוא היה מעולה
בכל משחק שבו המטרה הייתה לרצוח אנשים באתרים שונים ברחבי
אירופה, עדיף בקזינו כלשהו. עירית סיימה תיכון. היא הייתה די
טובה. ואז היא סיימה צבא. גם שם היא הייתה טובה. אבל עירית
תסתדר לבד, לעירית יש מיומנויות.

קספר הרוח הידידותית הייתה לא מזמן בת 21. היא חשבה על זה
הרבה, איך שהחיים שלה די בזבל. אף אחד לא ממש שם לב שהיא קיימת
(ואיך לכל הרוחות זה יכול להיות כשאתה שמן כמו פרה, זאת הייתה
מחשבה שהטרידה מאוד את קספר). דרור היה גבוה והייתה לו נטיה
לאלימות כשהוא לא קיבל מה שהוא רצה. לקספר היה אסור לגעת
בדברים שלו, או שהיא הייתה אוכלת מכות. והדבר שהכי דיכא את
קספר הוא שהיא טעתה -  אחרי הכל יש גורל, אנשים באמת לא שולטים
בחיים שלהם...וכנראה שהתוכנית בשבילה הייתה להיות ברקע. אסור
להפריע לאנשים אחרים. זה פויה.