[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








כשרע לי אני כותב.
הבעיה עם ה"רע לי" הזה, היא שהוא מסרב להודיע לי לפני שהוא
מגיע.
אין לי זמן להתארגן. או לאכול, לפחות לסדר את משטח העבודה שלי.

זה יכול להופיע סתם ככה, כשאני במקלחת או באמצע שיעור. יכול
להיות שאני אהיה באמצע סקס. ובמקרים כאלו העט לא נגיש והדף
נראה כמו זיכרון רחוק. כן, זה אחד הדברים שיותר מעצבנים אותי
במוזה. למה היא חייבת להופיע באותו רגע ולהרוס לי את כל
התוכניות.
אבל הדברים האלו, הו זה כלום בהשוואה למה שהיא עושה עכשיו, כן,
שוב היא הופיעה, ושוב היא לא הודיעה לי כלום מראש.
ישר הבנתי את הבעיה כשזיהיתי את גל ההלם מטפס במעלה גבי, מושך
חוליה חוליה בעמוד השידרה ומתיישב בדיוק מושלם על האונה
השמאלית של המוח החד שלי, מעלה בי תמונות של סיפורים שהתנגנו
בראשי כל הזמן הזה וסירבו לצאת החוצה.

הפעם המוזה עברה כל גבול.
היא השאירה אותי חסר קונספט... לעזאזל, מה אני עושה?







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"אני ואדולף
היינו ככה..."





רבי נחמן
מברסלב.


תרומה לבמה




בבמה מאז 21/9/07 9:30
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
קולין מורגאנה-ראנד

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה