רק את ידייך את איכשהו חושפת
עם הדבר הלבן הזה ביד
צורמת על המשטח הירוק.
סוגרת את עצמך ,בונה חומה מקיר בטון
ומרגישה בעקבות זה גאווה
אנחנו רק מסתכלים ומגכחים כי כשאת קשה איתנו
את מראה עוד שבריר של אמת מעצמך
עוד סיבה לנו לרחם עלייך
כולם כועסים עלייך תמיד,
איך שאת דובקת במטרה "היחידה" שלך
לגרום לנו לכשול.
חלק אפילו אומרים שאת מקנאה
לפעמים אני מוצאת את עצמי מגנה עלייך ואומרת
שאין אדם רע
את לא רעה ואת רק צריכה קצת אהבה.
את מסתתרת בנוקשות הנוראית שלך
במבטים של הכעס שלך
אני שברתי את המוסכמות שלך ,
הרי... איך "ילדה קטנה" בכלל תחשוב על כאלו דברים?
את באמת חושבת שלא ראיתי את המועקה שלך?
ובלי להבין נתנת לי לחדור אליך ולראות עד כמה את מסכנה
ועד כמה את נואשת שאת גורמת לנו להתאמלל בגלל האומללות
המעוררת רחמים שלך.
אפילו במה שאת מעבירה את כבר לא מתעניינת
אני לא אשכח את החיוך הציני שלך ואת ההערכה המפוקפקת שנתנת
לי.
את הציון העגול בגלל שאני אוהבת ללבוש כפכפים
|