|
רכבות דחוסות
עם שלם
ללא אוויר
עוברות שערי ברזל.
הדלתות נפערות
מקיאות מקרבן
דייסה אנושית.
בהנפת מקל
ובצווחת חיה
עוקרים עוללים
מאמותיהם,
נשים מבעליהן,
בכי ותחנונים
לא ממיסים
לבבות גרניט.
במרחק קצר
עשן שחור
מתחנן לרחמים.
24/04/2006 |
|
|
שיר הלל למשמש:
הו, משמש,
אתה כה כתום
אתה אינך ירוק,
ובסופך אמצע
גוגו
לעולם לא
תאכזב,
משמשי היקר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.