כשכובל נופל, עוד מלאך גוסס.
כנפיו קוצצו על ידי כוחות הגורל
ועתה, אין מה שיחזיקו בשמיים.
וכך הוא נופל במהירות שיא אל מול עינינו,
אך מול עיניו - הנפילה איטית.
הוא זוכה להרגיש שוב את מגע הרוח המלטפת
והוא זוכה לראות ציפורים עפות לכיוון הלא נודע.
הוא זוכה להשיט ידו פעם אחרונה
וכמעט,
כמעט לגעת באופק,
אך המציאות וכוח המשיכה מושכים הרחק.
הוא זוכה פעם אחרונה להריח את ריח הים, האש, פריחת האביב
והפרדסים,
ובמהלך נפילתו הוא מביט לאחור
ורואה את שאר מלאכים השוהים בשמי הלילה,
את נפנוף כנפיהם הנראה כעמעום זוהר של תקווה,
ובמהלך סבלו הוא מבין -
אף מלאך לא יירד לקראתו,
לא יקצוץ כנפיו למענו.
הוא לבדו.
וכך הוא נופל, חוצה את השמיים, עובר את האופק,
וכשכוכב נפל, עוד מלאך מת.